"מבוי סתום": המנגנון הייחודי שמביא לישראל יותר נזק מתועלת

אם לא יתקבל בכנסת חוק התקציב עד סוף אוגוסט, ובלבד שלא יהיו דחיות נוספות, תתפזר הכנסת באופן אוטומטי ■ הגיע הזמן לדון מחדש בקשר בין העברת התקציב לפיזור בית הנבחרים

אסף שפירא
אסף שפירא
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בנימין נתניהו ובני גנץ. המחאה הציבורית הגבירה את הלחץ, והממשלה הגיבה בהחלטות פזיזות ובשליפות מהמותן
בנימין נתניהו ובני גנץצילום: מארק ישראל סלם

אנחנו כבר רגילים. בימים אלה חזרה (שוב) עננת הבחירות למרכז סדר היום הפוליטי, בפעם הרביעית תוך שנה וחצי. אם לא יתקבל בכנסת חוק התקציב עד סוף אוגוסט, ובלבד שלא יהיו דחיות נוספות, תתפזר הכנסת באופן אוטומטי.

זה הזמן לדון מחדש בקשר בין העברת התקציב לפיזור הכנסת. לפי חוק יסוד הכנסת, אם התקציב לא מאושר בכנסת עד סוף מארס, או עד 100 ימים לאחר כינון ממשלה חדשה (המאוחר מביניהם) — הכנסת מתפזרת אוטומטית, ושלושה חודשים לאחר מכן מתקיימות בחירות.

רצוי וחשוב שיהיו מנגנונים המאפשרים לכנסת להתפזר בטרם עת במצבים מסוימים. אלה מעניקים למערכת השלטונית גמישות ו"כרטיס יציאה" ממצבים של קיפאון פוליטי. הדבר הכרחי במיוחד בישראל, שבה קשה להחליף ממשלה באמצעות הצבעת אי־אמון, מכיוון שהצבעה כזו מחייבת תמיכת 61 ח"כים בממשלה חלופית. קושי זה עלול ליצור "מבוי סתום", כלומר: מחד, הממשלה לא תהנה מרוב יציב בכנסת, ומאידך — גם לא יהיה רוב להחלפתה.

בישראל יש מנגנונים שונים לפיזור הפרלמנט, המקובלים גם בדמוקרטיות אחרות — פיזור על ידי ראש הממשלה בהסכמת הנשיא, פיזור באמצעות חוק להתפזרות הכנסת, ופיזור עקב אי־הקמת ממשלה. ואולם פיזור הכנסת עקב אי־העברת תקציב הוא מנגנון ייחודי לישראל.

אז האם יש בו באמת צורך? ספק רב. למעשה, נראה שנזקו רב מתועלתו. ראשית, העובדה שהישרדות הכנסת, וכפועל יוצא גם של הממשלה, תלויה בהעברת תקציב, מאפשרת לסיעות קטנות ואף לחברי כנסת בודדים "לסחוט" את הממשלה באמצעות איומים שיצביעו נגד התקציב אם לא יאושרו דרישותיהם הכספיות. רק בשנים האחרונות היינו עדים לשורה של מקרים שבהם נקטו ח"כים, שרים וראשי סיעות מהקואליציה בשיטה זו.

שנית, המטרה העיקרית של המנגנון הזה היתה "למשמע" את הכנסת כדי להקל על אישור התקציב. הנחת היסוד היא שח"כים מעדיפים להמשיך בעבודתם המשתלמת ולא להיגרר לבחירות מתישות, שבסופן לא בטוח שייבחרו שוב. אך בפועל, לאחר שהכנסת התפזרה באחרונה פעמיים בלי שקמה ממשלה, לא בטוח שההיגיון הבסיסי הזה תקף עוד.

ולבסוף, המנגנון המורכב שנוצר כדי להקים את ממשלת החילופים הנוכחית מעניק לראש הממשלה תמריץ משמעותי לא להעביר תקציב. זו הרי אחת מהדרכים הבודדות באמצעותן יכול ראש הממשלה להימלט מהרוטציה. דרכים אחרות לעשות זאת נחסמו: הוא לא יכול לפזר את הכנסת בלי לקבל את הסכמת ראש הממשלה החלופי והנשיא, ואם יתקבל חוק לפיזור הכנסת בתמיכת ח"כים מהגוש של ראש הממשלה — הוא יוחלף אוטומטית בראש הממשלה החלופי. לעומת זאת, אם הכנסת תפוזר עקב אי־אישור התקציב — נלך לבחירות, אך ראש הממשלה יזכה להישאר בתפקידו.

אז נכון, המנגנון שלפיו אי־העברת תקציב גורר אוטומטית בחירות חדשות נולד אמנם מתוך כוונות טובות, אך נראה שהוא לא מממש עוד את מטרתו, ולכן יש לפעול לבטלו.

הכותב הוא ראש התוכנית לרפורמות פוליטיות במכון הישראלי לדמוקרטיה

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום