זוהי קריאת השכמה עבור האליטות הישראליות

האליטות הכלכליות, החברתיות והפוליטיות אימצו בעשורים האחרונים אתוס אינדיווידואליסטי שמאדיר את הליברליזם הכלכלי ומתעלם ממחיריו ■ פה זה לא אמריקה - לא מבחינת הגודל, האתוס, התרבות הפוליטית, הערכים המכוננים, ובעיקר לא מבחינת מקומו של השוק

עופר סיטבון
עופר סיטבון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הראל ויזל
הראל ויזלצילום: שוקה כהן

הסאגה סביב קבוצת פוקס — חלוקת דיווידנד נדיב בעיצומו של משבר כלכלי, לאחר שהובילה מאבק מוצלח לקבלת מענק מהמדינה למניעת פיטורים — מדגימה מה קורה כשנורמה משפטית וחברתית וראיית בעלי המניות כגורם החשוב בתאגיד, מיובאת ומאומצת ללא הבחנה. בזעיר אנפין, מדובר בביטוי לתפישות כלכליות־חברתיות המושלות בכיפה בארבעת העשורים האחרונים, ומחלחלות לכל תחום בחיינו.

אכן, כוח השכנוע של תפישות אלה הוא רב, בעיקר על רקע הצגת הנחותיהן אודות האדם ("אנוכי ורציונלי"), החברה ("החזק שורד") והכלכלה ("יעילות כחזות הכל") כ"טבעיות", תוך הצמדתן למושגים בעלי מטען חיובי דוגמת "חירות" ו"אוטונומיה". אין פלא אפוא שתפישות אלה עברו "גיור" ורווחות גם בקרב שכבות רחבות בציבור.

אתוס הערבות ההדדית מלווה את העולם היהודי מימים ימימה. גם הקמת המדינה התאפשרה באמצעות סולידריות לאומית עמוקה. כיום, למרות ההפרטה והאינדיווידואליזם המושלים בכיפה, רווחות בישראל תפישות קהילתיות שדוחות את הדרוויניזם החברתי.

במלים אחרות, פה זה לא אמריקה. לא מבחינת הגודל, האתוס, התרבות הפוליטית, הערכים המכוננים, ובעיקר — לא מבחינת מקומו של השוק. זו גם הסיבה לכך שההתנהלות של פוקס עוררה ביקורת: היא היתה מנותקת מההקשרים החברתיים שבמסגרתם פועל התאגיד, והתעלמה מכך שהערך שיוצר התאגיד מופק באמצעות כלל מרכיביו — בעלי המניות אך גם העובדים, הספקים, הקהילה ואף משלמי המסים, שבזכותם נהנה התאגיד מכוח עבודה משכיל, מתשתיות אמינות, ממערכת משפט מתפקדת, ומסיוע כלכלי בעת מגפה.

בשנים האחרונות זוכה ספרו המונומנטלי של ההיסטוריון הכלכלי קארל פולני, "התמורה הגדולה", לתחייה מחודשת. בספר מ–1944 טען פולני כי האמונה הליברלית בכוחו ה"טבעי" של השוק להסדיר את עצמו ("השוק החופשי") מסוכנת, שכן היא מתעלמת מהנורמות החברתיות, הקהילתיות, התרבותיות ואף הדתיות שהשוק תמיד היה משוקע בהן. פולני הזהיר שניתוק השוק מהנורמות מהם צמח, יוביל בהכרח לאסון חברתי, כלכלי וסביבתי.

האליטות הכלכליות, החברתיות והפוליטיות אימצו בעשורים האחרונים אתוס אינדיווידואליסטי שמאדיר את הליברליזם הכלכלי ומתעלם ממחיריו. במקביל, הן מתקשות להביע סולידריות עם המעמדות העממיים שנפגעו ממדיניות זו. אין ספק שהפופוליזם בשנים האחרונות מהווה גם תגובת נגד להתנהלות זו.

פרשת פוקס יכולה אפוא להיות קריאת השכמה עבור האליטות הישראליות, שבמקום להמשיך להתבצר מאחורי אידיאולוגיות אנוכיות, יפעלו להשבת המוסר לשדה הכלכלי, באמצעות כמה מהלכים: השתחררות מהציווי להשאת הרווח בכל מצב; החדרת שיקולים חברתיים וסביבתיים לדנ"א התאגידי; וצמצום הפערים החברתיים האדירים המנתקים את בעלי הממון מהחברה ומהחיים המשותפים.

הכותב הוא עמית בכיר במכון שחרית ומשמש כראש הקליניקה לתאגידים וחברה במרכז האקדמי למשפט ולעסקים וכמרצה בכיר במכללה האקדמית צפת

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker