המאבק לשוויון עובר דרך בית הספר לפוליטיקאיות

השיח הפוליטי בישראל הוא גברי במהותו - ומאלץ את הנשים ליישר קו עם חוקי המשחק הגבריים: לרכוש מיומנויות כמו ניהול שיחות קשות ולימוד רזי הפוליטיקה הארגונית כדי להשתלב

יעל יצחקי
יעל יצחקי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חברות כנסת לאחר אישור בקריאה טרומית של החוק להפללת לקוחות זנות, באוקטובר 2018
חברות כנסת לאחר אישור בקריאה טרומית של החוק להפללת לקוחות זנות, באוקטובר 2018צילום: חכ עליזה לביא

באחרונה התבשרנו על יוזמה יצירתית ומעניינת - תוכנית 51 - שבמסגרתה יוקם במשכן הכנסת "בית ספר לפוליטיקאיות", עבור פעילות ציבור ואקטיביסטיות המעוניינות לפתוח בקריירה פוליטית, עקב ייצוגן הנמוך של נשים בכנסת (33 מתוך 120 - 27.5% בלבד).

שם התוכנית מרמז על שאיפתה להגיע ל-51% ייצוג נשי, השווה לייצוגן באוכלוסייה, ובכך להביא את הכוח הפוליטי הנשי לקדמת הבמה. במסגרת הקורס, לכל תלמידה תוצמד ח"כית שתהיה ה"מנטורית" שלה בדרכה הפוליטית החדשה.

השאלה המתבקשת נוכח היוזמה היא מדוע נשים זקוקות למנטורינג כדי להשתלב בזירה הפוליטית וגברים לא? למעשה, הגברים עושים לעצמם את אותו מנטורינג כבר בתקופת הצבא, ומתחזקים עשרות קשרים אישיים ההופכים ברבות הימים לקשרי עבודה. אם תוסיפו לכך את העובדה שממילא קיימות מעט נשים בתפקידים בכירים, הרי שמלכתחילה כמות המנטוריות הנקרות בדרכן של הנשים לאורך החיים, מוגבלת ומצומצמת משמעותית מזאת הנקרית בדרכם של הגברים.

בעולם אידיאלי שבו נשים היו מקורבות כמו גברים למוקדי ההשפעה, ומחוברות לעמדות הכוח ולמקבלי ההחלטות, מנטורינג כזה היה מיותר. אך במבחן התוצאה, השיח הפוליטי בישראל הוא גברי במהותו, ומאלץ את הנשים ליישר קו עם חוקי המשחק הגבריים. לצערנו, הזירה הפוליטית היא עדיין בעיקר קליקה גברית, המאלצת את הנשים להתאים את עצמן אליה, ולרכוש מיומנויות כמו ניהול שיחות קשות ולימוד רזי הפוליטיקה הארגונית כדי להשתלב.

לח"כית מנוסה המלווה קולגה שלה בתחילת דרכה ולוקחת אותה תחת חסותה, אפשר לקרוא "מנטורית" או כל מלה אחרת ברוח הזמן. אך בשורה התחתונה, זה בדיוק התהליך שמתרחש בפוליטיקה, וגם בעולם העסקי, בין גברים לגברים באופן טבעי, ומה שחסר כל כך לנשים. במרבית המקרים, הפוליטיקאים או המנהלים הבכירים בוחרים לקחת תחת חסותם גברים אחרים, כדי ללוות אותם כמנטורים בצעדיהם הראשונים, בעוד נשים לעתים נדירות זוכות לליווי דומה.

משכן הכנסת, במארס
משכן הכנסת, במארסצילום: עדינה ולמן / דוברו

אחת הסיבות לכך שגברים מהססים לקחת נשים תחת חסותם היא שהתנהגות שתתקבל בטבעיות בין שני גברים, כמו שיחות פרטיות, ארוחות צהריים או בילוי משותף אחר, יתקבלו לכל הפחות בהרמת גבה אם יהיה מדובר על אותן התנהגויות בין גבר לאישה (והמצב זהה אם מדובר באישה שעושה מנטורינג לגבר).

מנהלים רבים מהססים להעסיק מתמחות, כדי להימנע מאותן שיחות בלתי-פורמליות ומפגישות מחוץ לשעות העבודה שעלולות להוביל לרכילות ולהיתפש כלא מקצועיות. אך בחוקי המשחק של שוק העבודה בימינו, שעליו נאמר לעתים ש"הכל אישי", אותם יחסים בלתי-פורמליים מכשירים לעתים קרובות את הקרקע לקידום עתידי, או לעלייה בסולם הדרגות הניהולי. וכך הנשים מפספסות הזדמנויות הנקרות בדרכם של הגברים באופן טבעי.

הדבר המצער הוא שבמקום שגברים יפנימו את מצבן של נשים ויעשו מאמץ כדי לעזור (מדובר על גברים כקבוצה ולא על כל גבר), הם מנצלים את הגל של
MeToo# כדי להמשיך להשאיר נשים מחוץ למוקדי הכוח, תחת התירוץ "אני לא רוצה להסתבך". התנהגות מכבדת בין גבר לאישה מעולם לא סיבכה גבר.

אין ספק שבית הספר לפוליטיקאיות הוא יוזמה מבורכת שחשוב לעודד גם בסקטור הפרטי והעסקי. למעשה, ייצוג חסר של נשים בפוליטיקה אינו שונה מהותית מהיעדרן של נשים בתחומים כמו מדע, תרבות, אקדמיה, משפט, צבא ובמקומות נוספים. בכל תחום שאין בו מספר שווה של נשים בכל שלב בהיררכיה הארגונית, כדאי לבדוק מה הסיבה לכך ולמצוא את הדרך לתיקון כדוגמת בית הספר לפוליטיקאיות.

הכותבת היא מנכ"לית נטע - המרכז לפיתוח קריירה

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker