מחיר הקורונה: הטיפול בקשישים התייקר באלפי שקלים בחודש

לא די לאפשר לקשיש סיעודי להישאר בקהילה בעזרת מימון של פחות ממחצית עלות המטפל, במסגרת חוק הסיעוד, ולקוות לטוב ■ יש לדאוג לתמיכה מקיפה יותר בקהילה ולנקוט צעדים משמעותיים, שיאפשרו לו ולמשפחתו את המשך חייו בה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
קשישים ליד בית אבות בירושלים

הקורונה, שעשתה שמות בדיירי המוסדות ובתי האבות, הדגישה את החשיבות בטיפול הביתי בקשישים סיעודיים. טיפול זה, שנסמך בארץ בעיקר על עובדים זרים, מאפשר לקשישים סיעודיים בקהילה להישאר אוטונומיים ומוגנים יחסית מסכנת המגפה.

עם זאת, גם הטיפול הביתי רחוק מלהיות מושלם: השמים הסגורים מונעים מעובדים שיצאו לחופשת מולדת לחזור, והקשישים נאלצים לחפש מחליפים מתוך ההיצע בארץ, שנהפך לשוק מוכרים. גם אלה מבין הקשישים שמטפליהם הצליחו לחזור לארץ, נאלצים להתמודד עם מציאת מקום ומימון לבידוד המתבקש של העובדים, או לאכסנם בביתם למטרת בידוד, כל זאת, בתשלום וללא קבלת טיפול מהם, ותוך חשש מסכנת הידבקות פוטנציאלית.

אחריות מפליגה זו של הקשיש הסיעודי כלפי העובד נובעת ממודל העסקה מעוות, שלפיו הקשיש הוא המעסיק ובינו לבין העובד יש יחסי עבודה. לפי מודל זה, על הקשיש, שזקוק לטיפול סיעודי, לעתים קרובות בשל ירידה קוגניטיבית, גם לשאת ולתת על פרטים הנוגעים לשכר ותנאי עבודה, לתת את שכרו של העובד ולדאוג לתשלומי ימי הבראה, מחלה וחג, וביטוח רפואי ופנסיוני.

מודל זה לא רק שאינו סביר בשום אופן לנוכח מציאות חייו של הקשיש הסיעודי, אלא גם מייצר מתחים בינו לבין העובד, שכן למעשה הוא מציב את הקשיש ומטפלו משני עברי המתרס. כל מתח וסכסוך ביניהם טומן בחובו פגיעה קשה בזכויותיו של האחר, ובסופו של דבר, מטרת הטיפול כולו — שימור איכות חייו של הקשיש — אינה מושגת.

שינוי מודל אבסורדי זה יכול להתבצע, למשל, באמצעות העסקת העובד מחו"ל כעצמאי ולא כשכיר, או כשהמעסיק יהיה המדינה או מי מטעמה. הקשיש אמנם יפריש את הכסף הנדרש (השלמת גמלת הסיעוד), אך לא יצטרך להיות אחראי בדין כמעסיק, ויוכל להתייחס לעובד כנותן שירות בלבד, בלי להידרש לאחריות החוקית והביורוקרטיה המורכבת שנגזרת מתוקף יחסי עבודה.

בעיה נוספת בטיפול הביתי בימי הקורונה היא האילוץ לשלם שכר עבור עבודה בשבתות, כדי שהעובדים לא יסתכנו בהידבקות בחוץ והבאת הנגיף הביתה. העסקה סביב השעון, שבעה ימים בשבוע, מסתכמת ב–8,000–10,000 שקל בחודש, וכוללת שכר מוגדל לעובד, מזון, אחזקת בית, טיפולים רפואיים ותרופות. במקרים רבים נדרשת השקעת זמן גם מצד בני המשפחה המטפלים, שבאה על חשבון יכולת ההשתכרות שלהם. גם ברמות הזכאות הגבוהות לגמלת סיעוד, השתתפות המדינה מכסה רק כמחצית מסכום זה. העברת האחריות לבני המשפחה, במידה וישנם, הופכת לגזרה מכבידה על מי שכורעים תחת הנטל גם כך.

לפיכך, לא די לאפשר לקשיש סיעודי להישאר בקהילה בעזרת מימון של פחות ממחצית עלות המטפל, במסגרת חוק הסיעוד, ולקוות לטוב. יש לדאוג לתמיכה מקיפה יותר בקהילה ולנקוט צעדים משמעותיים, שיאפשרו לו ולמשפחתו את המשך חייו בה.

ד"ר אריאלי היא מרצה בחוג לסיעוד ובחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באקדמית עמק יזרעאל; נהיר מזור היא מרפאה בעיסוק

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker