הממשלה צריכה לשחרר - ולתת לשלטון המקומי לנצח את הקורונה

מגפת הקורונה מתגלה יותר ויותר כאירוע מקומי ■ לרשויות המקומיות יש היכרות מעמיקה עם צורכי הקהילות שתחת אחריותן, והן יכולות לקבל החלטות נכונות יותר

סגר קורונה על שכונות באשדוד
סגר קורונה על שכונות באשדודצילום: אליהו הרשקוביץ

מגפת הקורונה מתגלה יותר ויותר כאירוע מקומי - זהו סיפור על יישובים וקהילות. חשובה ככל שתהיה התגובה הממשלתית למשבר, כיום ברור מתמיד שיש חשיבות מכרעת להתאמת המדיניות הלאומית לאופי של הקבוצות השונות שמהן מורכבת החברה הישראלית.

תיווך המדיניות הממשלתית והתאמתה לתנאים המשתנים בשטח היא התפקיד הטבעי של השלטון המקומי. אלא שבישראל הרשויות סובלות מחולשה תקציבית, סמכויות מוגבלות ורמה נמוכה של אמון ציבורי, ונתפשות בעיקר כזרוע הביצועית של השלטון המרכזי - לא כשותפות לעיצוב מדיניות.

בישראל יש 256 רשויות: עיריות, מועצות מקומיות ומועצות אזוריות. יש בהן יישובים גדולים וקטנים, עירוניים וכפריים, עשירים ועניים, חילוניים ודתיים, יהודיים וערביים, הומוגניים ומעורבים - ולכל אחד אורחות חיים משלו.

שונות רבה זו היתה יכולה לשמש מקור כוח עבור השלטון המקומי בבואו להתמודד עם הקורונה. אלא שכבר שנים ארוכות הרשויות המקומיות בישראל סובלות מחולשה מתמשכת הנובעת, בין היתר, מהחשש של השלטון המרכזי מפני הענקת אוטונומיה לקהילות מסוימות בארץ ומרצונו לפקח מקרוב על הרשויות החלשות.

שוטרת אוכפת סגר בבית שמש, היום
שוטרת אוכפת סגר בבית שמש, היוםצילום: אוהד צויגנברג

השלטון המקומי הוא הגוף המחבר בין השלטון המרכזי לאזרחים. מצד אחד, הוא זרוע ביצועית של הממשלה במגוון נושאים כמו חינוך, רווחה ורישוי עסקים. מצד שני, הוא מורכב מגופים המייצגים את אזרחי ישראל ומבטאים את רצונותיהם וצורכיהם. לאורך השנים, גורמים רבים, מהאקדמיה, דרך ועדות ממשלתיות ועד למבקר המדינה, עסקו במצב המשברי המתמשך של הרשויות בפערים האדירים ביניהן, אבל פעם אחר פעם המלצותיהם לא יושמו.

עם התפרצות המגפה הממשלה החליטה על נקיטת צעדים של בידוד חברתי, הטלת סגר וסגירת מערכת החינוך. הרשויות המקומיות, בהיותן הזרוע הביצועית של הממשלה, נדרשו ליישם את ההנחיות בשטח. כך, לדוגמה, הן היו אחראיות על סגירת חלק ניכר ממוסדות החינוך ומסגרות הטיפול בילדים ונוער בסיכון, במשפחות נזקקות ובקשישים.

במקביל, הרשויות נדרשו לצמצם את כוח האדם שלהן לשליש, ולהעניק הנחות משמעותיות בארנונה לעסקים - מקור ההכנסה העצמית המרכזי שלהן. למרות הקשיים, רבות מהן הצליחו להתאים עצמן למציאות החדשה, איתרו אוכלוסיות בסיכון, הקימו מערכי מתנדבים והשתמשו באמצעים דיגיטליים כדי לשמור על תקשורת רציפה עם התושבים.

עם זאת, לאורך המשבר השלטון המקומי נתפש אך ורק כקבלן ביצוע. המדיניות שהונחתה על הרשויות בתחילת המשבר היתה אחידה ולא הותאמה למאפיינים השונים שלהן. בנוסף, היתרונות הרבים שיש לרשויות לא נוצלו. למשל, ההיכרות המעמיקה שיש להן עם הצרכים של הקהילות שתחת אחריותן.

לרשויות יש פרספקטיבה המאפשרת להן לקבל החלטות על בסיס תמונת מצב מקיפה הכוללת היבטים של חינוך, רווחה, תחבורה, עסקים, דיור ותברואה ונשענת על עבודה מול קבוצות גיל שונות - מהתינוקות בטיפת חלב, דרך בני הנוער בבתי הספר ועד האזרחים הוותיקים במועדון לקשיש.

היחס של הממשלה כלפי הרשויות כקבלניות ביצוע בלט במיוחד בתכנון אסטרטגיית היציאה מהמשבר. כך, לדוגמה, הממשלה קיבלה החלטה על פתיחה חלקית של מוסדות החינוך, והרשויות - שאחראיות על המבנים של מוסדות החינוך ועל אבטחתם, כמו גם על חלק מסגלי ההוראה ועל מוסדות החינוך המיוחד - נדרשו ליישם אותה. כל זאת, אחרי חודשיים שבהם מוסדות החינוך היו סגורים ומוזנחים.

הדרת הרשויות ממעגל קבלת ההחלטות הביאה לכך שרבות מהן לא פתחו את מוסדות החינוך ב–3 במאי, מאחר שתקופת ההיערכות שהוכתבה להן על ידי הממשלה היתה בלתי מספקת.

מעורבות של השלטון המקומי בעיצוב מדיניות, ולא רק בהוצאתה לפועל, היתה יכולה לשפר ולייעל את תגובת המדינה למגפה, בין היתר, על ידי התאמת המדיניות הלאומית למאפיינים של קבוצות שונות בחברה. לא מאוחר מדי לעשות זאת.

שחאדה היא חברת מועצת עיריית לוד; מנהייימר היא יו"ר חרדים לשלטון מקומי. שתיהן חברות בצוותי המומחים של המשבר

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker