שנאת פייסבוק, סיפור אהבה

החרם על פייסבוק לא מדלג על העולם הערבי ■ במדינות ערב מאשימים את פייסבוק בכניעה לרודנים ובסיוע לרדיפתם אחרי יריביהם וארדואן בוחן צעדים נוספים להגבלת השימוש ברשתות

צבי בראל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מחאת האביב הערבי במצרים
מחאת האביב הערבי במצריםצילום: Maya Alleruzzo / AP

חרם הפרסום שהטילו כמה תאגידי ענק על פייסבוק, טוויטר ואינסטגרם, בשל אי־מניעה של פרסום תכנים גזעניים, גרם למניית פייסבוק לצנוח ולמארק צוקרברג, מנכ"ל פייסבוק, להתחייב לסמן תכנים "בלתי ראויים". ההתגייסות יוצאת הדופן הזאת של עולם העסקים העלתה באופן טבעי את המחלוקת העמוקה שבין תומכי חופש הביטוי לבין מי שקורא להגבילו על פי קריטריונים ערכיים ומוסריים.

זוהי מחלוקת תיאורטית ראויה, שבה לשני הצדדים יש נימוקים חזקים, אבל בסופו של דבר היא הוכרעה על ידי שיקול אחד: הכסף. במדינות ערב חוללה השאלה הזאת דיון מסוג אחר. הרשתות החברתיות הן פתח מילוט חיוני לאופוזיציה פורמלית ובלתי־פורמלית, בימה לתנועות מחאה ולפעילים חברתיים שאינם יכולים להתבטא בכלי תקשורת רשמיים, הן סייעו באופן מובהק להתפתחות המרי האזרחי ולמהלכי מהפכות האביב הערבי, והן משמשות עכשיו כלי תקשורת אלטרנטיביים שדרכם עובר מידע חשוב על המלחמות והמאבקים שמתחוללים בסוריה, תימן, לבנון ואיראן. עורק החיים הזה נבלם באופן קבוע על ידי משטרים ומנהיגים שחרדים מפני התעוררות אזרחית או מביטויי ביקורת ולעג על אופן התנהלותם.

במדינות ערב מאשימים את פייסבוק בכניעה לרודנים ובסיוע לרדיפתם אחרי יריביהם, אבל כאשר פייסבוק מינתה את כלת פרס נובל, תווכל כרמאן, התימניה, למועצת הפיקוח על התכנים, רעשו הגולשים שדרשו להחרים את פייסבוק משום שמינתה את כרמאן למרות תמיכתה בתנועת האחים המוסלמים.

טורקיה היא דוגמה קבועה ומקוממת לשימוש שבו עושה הנשיא רג'פ טייפ ארדואן בסמכויותיו כדי לסגור את פיות מתנגדיו ברשתות החברתיות. על פי דו"ח חדש של אגודת חופש הביטוי הבינלאומית, עד 2019 נסגרו 410 אלף אתרי אינטרנט, 130 אלף כתובות URL נמחקו, 7,000 חשבונות טוויטר הוסרו בנוסף לעשרות אלפי ציוצים, סרטוני יוטיוב ופוסטים שנמחקו וברוב המקרים זומנו בעליהם לחקירה ואף נשפטו. בחודש שעבר הזדעק ארדואן אחרי שברשתות החברתיות התפרסמו פוסטים מעליבים נגדו ונגד בתו, אסרא אל־ביראק ובעלה, שר האוצר והכלכלה, בראט אלביראק.

ארדואן בוחן עכשיו צעדים נוספים להגבלת השימוש ברשתות ונראה כי ידרוש מן הרשתות למנות נציגים קבועים בטורקיה, להסיר כל תוכן שהממשלה תדרוש, להקים שרתי אגירה לתכנים שהופקו בטורקיה ולהעמידם לרשות הממשלה בכל עת. בתגובה על כך איימו נציגי הרשתות כי ישקלו להפסיק לחלוטין את פעילותן בטורקיה חרף הרווחים הגדולים שהן מפיקות במדינה. על פי נתוני FACTSET, טורקיה נמצאת במקום השלישי בעולם בהכנסות מפרסום שהיא מפיקה לפייסבוק. אם כסף הוא שיקול עיקרי, נראה שארדואן יוכל לרשום לעצמו ניצחון נוסף במלחמה נגד חופש הביטוי.

לצד טורקיה, איראן וסעודיה הן שתי המדינות המובילות במזרח התיכון בשימוש בפייסבוק. על פי האתר internetworldstats.com, באיראן, חרף ההגבלות, ישנם כ–40 מיליון משתמשים מתוך כ–67 מיליון משתמשי אינטרנט, ובסעודיה רשומים כ–24 מיליון בעלי חשבונות מתוך אוכלוסייה של כ–35 מיליון תושבים. נתונים אלה, שאינם כוללים את טורקיה ואת מדינות צפון אפריקה, יוצרים פוטנציאל אדיר להשפעה על תכני הרשתות החברתיות ועל המידע שהציבור מקבל על האירועים החדשותיים. זוהי צנרת דו־סטרית שדרכה שואבים המשטרים את המידע שלהם על תחושות הציבור, התארגנויות למחאות, גיוס פעילים חברתיים ואף תכנון פיגועים. הרשתות משמשות גם מקור חלופי לצפייה ישירה בטלוויזיה או לקריאת עיתונים, ומסקרי צפייה וקריאה מתברר שאזרחים מעדיפים כלי תקשורת מסורתיים דווקא דרך הרשתות החברתיות.

סקר מקיף על השימוש העסקי באינטרנט בכלל, ובפייסבוק בפרט, שפורסם באתר המצרי "אל־יום א־סאבע" (היום השביעי), מצביע על כך שלכ–35% מאזרחי מצרים בגיל 15 ומעלה יש חשבונות בנקים ויכולת קנייה סבירה, וכי כ–72% ממשתמשי האינטרנט רכשו מוצרים או שירותים ברשת, שיעור שהלך וגדל ככל שהסחר האלקטרוני הלך והתפתח הודות לשיפור בהעברת הכספים ובשירותי המשלוחים.

חרם ערבי על פייסבוק פירושו לא רק ניתוק מעורקי המידע, הוא יגדע את ערוץ הפרסום העיקרי שמשמש את רוב העסקים הקטנים ויחסל את עסקיהם של עצמאים שלא יכולים להרשות לעצמם לפרסם את מוצריהם בערוצי השידור הרשמיים.

מה שתאגידי הענק האמריקאים והאירופאים יכולים להרשות לעצמם, העוסקים הזעירים והקטנים במדינות ערב אינם יכולים. בה בעת, את הגידול בסחר האלקטרוני במדינות ערב שזינק ב–25% מדי שנה מאז 2014 והגיע בתוך שש שנים ליותר מ–12 מיליארד דולר, קשה לייחס רק לשימוש ברשתות החברתיות.

פייסבוק אינה מפרסמת את היקף הכנסותיה לפיה אזורים וקשה לאמוד כיצד משפיעה הרשת החברתית על פיתוח כלכלות באזור, אבל אפשר להעריך את משקל המנוף הכלכלי שהיא מחזיקה על משטרים ערביים שמבקשים לעודד את הייצור המקומי. האם היא תעשה שימוש במנוף הזה כדי לקדם את זכויות האדם גם במדינות ערב?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker