תמיכת האוצר בתקציב חד־שנתי - ניסיון להסוות חוסר יכולת מקצועית

האוצר אמור היה לתת את התמריצים הכספיים למערכת הבריאות וסיוע לאנשים ולעסקים שנמצאו בהסגר הממושך - אבל הוא בוחר לעסוק בדברים אחרים

אסף רזין
אסף רזין
שר האוצר, ישראל כ"ץ
שר האוצר, ישראל כ"ץצילום: מארק ישראל סלם

המשימה הראשונה של הממשלה היתה להאט את התפשטות המגפה שגרם נגיף הקורונה. למשרד האוצר היה בשלב הראשון תפקיד מוגבל בלבד, מכיוון שהאילוצים הם בעיקרם אפידימיולוגיים.

האוצר אמור היה לתת את התמריצים הכספיים למערכת הבריאות, כדי שהיא תוכל לייצר בדיקות, להתחקות אחרי תוואי הדבקה, להפעיל מחלקות מיוחדות בבתי החולים, ולהציל חיים. מבחינתו של משרד האוצר, במונחים מקרו־כלכליים, ההוצאות החיוניות, הקיומיות, והיקרות האלה — לא היו כל כך גדולות.

המשימה השנייה של האוצר היתה לתת סיוע (disaster relief) לאנשים ולעסקים שנמצאו בהסגר הממושך. ההפסדים הכלכליים הם עצומים. לחלק גדול ממשקי הבית לא היו עתודות מזומנים אפילו לפני האסון הזה. לעסקים קטנים ובינוניים רבים אין מספיק כסף כדי לשרוד יותר מכמה חודשים ללא סיוע. האתגר של האוצר בשלב זה היה להשיג את האיזון הטוב ביותר בין מהירות פעולה לבין מיקוד בנזקקים לסיוע.

המשימה השלישית של האוצר היתה לתמוך בביקוש המצרפי, כך שהמשק לא ייכנס למיתון. במיתון רגיל, תמיכה בביקוש המצרפי היא העדיפות העליונה עבור המדיניות הפיסקלית. ואולם זהו אינו מיתון רגיל.

במרבית מחזורי העסקים שידענו בעבר, היה בנק ישראל שחקן ראשי. הוא העלה ריבית במצבי גאות ואינפלציה, והוריד ריבית במצבי שפל כלכלי ואפס אינפלציה. אבל בשנים האחרונות נותר בנק ישראל עם ארגז כלים מוגבל. הריבית היא בגבול התחתון שלה, ריבית אפס. לא ניתן להוריד את הריבית כדי להגדיל את הביקוש המצרפי ולהיאבק במיתון, שצפוי להתארך לשנה הבאה, כל עוד לא יימצא חיסון נגד הקורונה.

על הפרק נמצא כעת הדיון בתקציב עם נקודת סיום בסוף דצמבר 2020 שיאושר בכנסת בספטמבר 2020 (מה שקרוי תקציב חד־שנתי), או תקציב מדינה עם נקודת סיום בסוף דצמבר 2021 שיאושר בכנסת בספטמבר 2020 — שהוא תקציב דו־שנתי.

אני סבור כי עמדתם של אנשי משרד האוצר שתומכים בתקציב חד־שנתי מתבססת על הרצון להסוות חוסר יכולת מקצועית להתמודד עם מה שיקרה במשק ב–2021. זאת, אף שהמיתון עומד להתמשך גם לאחר שיפוג תוקפו של התקציב החד־שנתי. לא לתכנן מדיניות פיסקלית ל–2021 ולהשאיר את המשק באי־ודאות טוטלית — זהו לא פחות מאשר כשל מקצועי שיסיג אותנו לאחור.

הכותב הוא פרופסור אמריטוס לכלכלה באוניברסיטת תל אביב

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker