השליח של וולט יכול לקבל אופרה חינם, במימון המדינה

במקום שמופעי התרבות ייפתחו - על המדינה להקצות מימון לצילום מופעים ולהעלאתם ליוטיוב לכל דורש

אורי וייס
מפגינים בירושלים, היום
הפגנת תעשיית התרבות בירושלים, היום צילום: אוהד צויגנברג

לפי אדם סמית, המדינה צריכה לממן מוצרים, שמצד אחד התועלת מאספקתם גדולה מעלות אספקתם, ומצד שני לאף פרט או קבוצת פרטים אין אינטרס לספק אותם בעצמה.

מופעי תרבות, כמו קולנוע, תיאטרון ואופרה, הם בעלי מאפיינים של מוצר ציבורי, במובן זה שהחברה בכללותה נהנית מהם, ולא רק צופיה. לכן, יש היגיון ציבורי באספקת מוצרי תרבות. לצד ההצדקה למימון ציבורי של תרבות, מרחף חשש שארנקו של השלטון ישמש כלי צנזורה, ולכן המודל בבריטניה הוא של ועדות מומחים עצמאיות שעומדות כחיץ יחסי בין התרבות לשלטון.

בתקופת הקורונה, הרבה אנשי תרבות נפגעו בפרנסתם. לכן, יש לחץ גדול להתיר מופעי תרבות. הבעיה היא שהתרת המופעים עלולה הפעם לא לגרום להחצנה חיובית (אנשים ששוקלים אם לקנות כרטיס, לא מביאים בחשבון את הטוב הציבורי שבהשכלת האוכלוסייה), אלא החצנה שלילית (הבאים למופעים לא מביאים בחשבון את הנזק לציבור שתגרום הדבקתם).

אני רוצה להציע חלופה על פני פתיחתם מחדש של מופעי התרבות, שיכולה גם להתקיים לצדם. בימי הקורונה האופרה הניו יורקית מעלה כל יום אופרה בחינם. התיאטראות המובילים בבריטניה מעלים הצגות. אני רוצה להציע שבמקום להציל את פרנסת אנשי התרבות על ידי פתיחת האולמות מחדש, המדינה תקצה מימון לצילום מופעי תרבות ולהעלאתם ליוטיוב לכל דורש.

יש לכך כמה יתרונות: ראשית, זה יפחית את סכנת ההידבקות, ויאפשר למתפרנסים מעולם התרבות פרנסה לא פחותה. המודל צריך להיות כזה שיבטיח חלוקת עוגת הפרנסה בין אנשים רבים. האינטרס הציבורי בימי מגפה הוא שהצגות חדשות יועלו קודם ביוטיוב.

שנית, הפתרון יקדם צדק חלוקתי: בעוד מודל המימון הרגיל מביא תרבות גבוהה למעטים, המודל הזה ינגיש את התרבות. כרטיס מינימלי לאופרה עולה כ-180 שקל. האופרה מסובסדת בידי כלל הציבור, ולכן המשמעות של סבסוד האופרה היא שהשליח מהסופר מסבסד במסים שלו את העשירון העליון, שיש לו יכולת לשלם 180 שקל ויותר לכרטיס. זה סבסוד רגרסיבי ומעוות. אם להקת ריקוד גובה 160 שקל לפחות לכרטיס, זו זכותה המלאה, אבל במקרה שכזה הציבור צריך להפסיק לסבסדה.

שלישית, ההצדקה למימון הציבורי היא שהתרבות משכילה את האוכלוסייה. לכן, החשוב ביותר הוא שתרבות תונגש כמה שיותר. יותר חשוב ציבורית שאדם שלא צפה בהצגה איכותית מימיו ייחשף אליה, מאשר שפרופסור יצפה בהצגה נוספת.

המודל המוצע יכול לתרום למעבר מתיאטרון מסחרי לתיאטרון איכותי, שכן מימון שלא תלוי במספר צפיות יחסן את התיאטרון מהרצון לעלות הצגות בידור, שאין הצדקה לממן אותן בכסף ציבורי. ההנאה מהן אינן אלא סך ההנאה של הצופים, ומימונן צריך להיות סך מה שהצופים מוכנים לשלם. זאת, לעומת הצגות שההנאה הציבורית מהן גדולה מסך ההנאה של הצופים.

הכותב הוא עמית באקדמיה ע״ש פולונסקי במכון ון ליר

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker