חוזרים הביתה לאבטלה

מדינות המפרץ הודיעו שחלק מהעובדים הזרים ייצאו מהן בשל נגיף קורונה. מדינות המפרץ יפסידו כוח אדם והכנסות ואילו העובדים חוזרים למקומות עם מצב כלכלי בעייתי

צבי בראל
עובדת זרה עוזבת את כוויית
עובדת זרה עוזבת את כווייתצילום: AFP

תורים ארוכים של נוסעים משתרכים בימים אלה בשדות התעופה של דובאי, כוויית, קטאר, בחריין וסעודיה. אלה אינם תיירים או אזרחים שחונכים את הטיסות שנפתחו בחלקם ממדינות אלה. מדובר באלפי עובדים זרים מהודו, פקיסטן, אפגניסטן, בנגלדש, וגם מבריטניה, ארה"ב ואוסטרליה, שנאלצים לעזוב את המדינות שבהן עבדו שנים ארוכות - ועכשיו מצאו עצמם ללא עבודה, ללא הכנסה ובלי רשת ביטחון ממשלתית שתסייע להם לעבור את תקופת הקורונה.

סעודיה שואפת להוציא כ-1.2 מיליון עובדים זרים מתוך כ-11 מיליון עובדים עד סוף השנה, עד כה עזבו אותה כ-300 אלף עובדים ועוד כ-180 אלף עובדים נרשמו לעזיבה. ראש ממשלת כוויית הצהיר כי בכוונתו להפחית את מספר העובדים הזרים בחצי כדי שיהיו "רק" 30% מכלל האוכלוסייה. כיום עובדים בכוויית כ-3.4 מיליון זרים מתוך אוכלוסייה של כ-4.8 מיליון תושבים והממשלה מעניקה חנינות לכל עברייני השהייה בתחומה ומעניקה להם טיסות חינם כדי לעודדם לעזוב.

חברת הנפט של בחריין ביטלה מאות חוזי עבודה של עובדים והיא פועלת לסלק עוד אלפי עובדים זרים. על פי סקר שקיימה חברת הייעוץ אוקספורד אקונומיקס, צפויה מדינת איחוד הנסיכויות לאבד כ-900 אלף עובדים זרים, שהם כ-10% מסך אוכלוסייתה. זו אינה תופעה ייחודית למדינות המפרץ. על פי ארגון העבודה הבינלאומי ILO, יותר ממיליארד עובדים ברחבי העולם צפויים לאבד את משרותיהם בשל הקורונה. ואולם במדינות המפרץ, כמו כוויית, בחריין או מדינת האמירויות, שבהן מספרם של העובדים הזרים גדול ממספר האזרחים, להגירה ההמונית עלולות להיות השלכות משמעותיות על המשק ועל החברה.

אין מדובר רק בעובדי הצווארון הכחול, הסכנה היא שהמעמד הבינוני כולו במדינות אלה עלול להתרסק. זאת, שכן חלק מהזרים עובדים במשרדי ממשלה (בכוויית עצמה עובדים כ-100 אלף עובדי ממשלה זרים) במשרות ניהול רבות, חלקן בכירות, בענפי השירותים כמו בריאות, מלונאות, תעופה וחינוך - שעלולים לעמוד עכשיו בפני מחסור חריף בכוח אדם. רבים מהם פתחו בתי עסק קטנים ובינוניים שעלולים להיסגר ובכך להשפיע על מחזור המימון של אלפי ספקים, יבואנים ומפיצים.

כלי התקשורת במדינות המפרץ גדושים בסיפורים אנושיים נוגעים ללב על עובדים ומשפחות שלמות שהתגוררו בהן במשך עשרות שנים ועכשיו הם עסוקים באריזת בתיהם ובמציאת פתרונות מגורים ותעסוקה במדינות המוצא שלהם. "לפחות איהנה באוסטרליה מביטוח אבטלה ומחינוך חינם לילדיי", סיפרה מורה מאוסטרליה שניסתה ללא הצלחה להחזיק מעמד בדובאי ועכשיו היא מתכוננת לחזור לסידני. סיפורה נוגע גם לבתי הספר שבהם למדו ילדיה בדובאי, שעבור חינוכם היא שילמה ממון רב. בממוצע, משלם כל תלמיד בבתי הספר הטובים במדינות המפרץ כ-11.5 אלף דולר לשנה, אבל לאחרונה נרשמו ביטולים רבים לא רק בשל עזיבת המדינה אלא משום שההורים, בהם אזרחי המדינה, אינם יכולים לעמוד בנטל.

חלק מבתי הספר הללו, שמציעים חינוך ברמה גבוהה והכשרה ראויה לאוניברסיטאות בחו"ל, ייסגרו והורים ייאלצו לרשום את ילדיהם לבתי הספר הממשלתיים שנחשבים לפחות טובים ורמת הלימודים בהם נמוכה יחסית לאלה הפרטיים. לכך תהיה השפעה לטווח הארוך כשבוגרי בתי הספר יבקשו ללמוד בפקולטות טכנולוגיות נדרשות במדינות המפרץ - קל וחומר בחו"ל. בחלק מהמקרים מחליטות משפחות להתפצל, כך שהבעל, שמחזיק בדרך כלל במשרה מכניסה יותר יישאר, במדינת המפרץ ואילו האישה והילדים יחזרו לארצם.

חלק גדול מהעובדים הזרים, לעתים יותר ממחציתם, כמו בכוויית, עוסקים בעבודות בית, ניקיון, טיפול בילדים או נהיגה, ועזיבתם תחייב שינוי חברתי ורפורמות באורח החיים. כמה מהאנליסטים בכוויית ובסעודיה סבורים שתהיה בכך ברכה לחברה שכן כווייתים, סעודים או קטארים יתחילו לטפל בעצמם במשק הבית או לעסוק בעבודות פשוטות שמהן התרחקו עד כה. אבל קשה לתאר ששינוי עמוק כזה, שפירושו הגדרות חדשות של סטטוס חברתי, אכן יתרחש בעתיד הנראה לעין. אם הוא יתחולל הוא עשוי לקדם שכבות עניות במדינות המפרץ, להעניק לאוכלוסיות הדלות, בהן מיעוטים דתיים כמו השיעים בסעודיה ובבחריין, הזדמנות לשפר את תנאי חייהם ולהיהפך בעצמם למעמד ביניים חדש. התיאוריה הזאת, צריך להודות, סובלת מאופטימיות יתר, שכן לא רק הכלכלה תשפיע על מעמדם של קבוצות מיעוט, אלא בעיקר הפוליטיקה הדתית הסונית שרואה בשיעים אוכלוסייה עוינת ומסוכנת שקשורה בטבורה לאיראן.

להגירה ההפוכה צפויות להיות השלכות קשות גם על מדינות המוצא. אלה יצטרכו להתמודד עם חזרתם של מיליוני אזרחים ובני משפחותיהם שבמשך שנים הזרימו את רוב הכנסותיהם למשק המקומי וסייעו בכך לכלכלתן. עכשיו ייאלצו מדינות אלה להתמודד גם גידול בשיעור האבטלה וגם עם אובדן הכנסות משמעותי שפירושו פגיעה בתמ"ג.

זו כמובן אינה דאגתן של מדינות המפרץ, שצפויות לסבול מגירעונות של 15%-25%, חלקן בשל אובדן הכנסות מאגרות ומסים שמדינות אלה גובות מעובדים זרים. בסעודיה, למשל, מעריכים כי אובדן ההכנסות מאגרות ומסים שמוטלים על עובדים זרים עלול להגיע לכ-17 מיליארד דולר, תחזית, שבנוסף לצניחה מחירי הנפט, כבר גרמה לשילוש שיעור המע"מ ולביטול תוספות היוקר. כל זאת, כאשר תחזית סיום עונת הקורונה עדיין לא החלה להיכתב.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker