לחייב חברות לשמור רזרבות לתקופת משבר

אומרים שמשבר הוא הזדמנות להתקדם, אבל משבר הוא גם הזדמנות ללמוד. ניהול סיכונים הוא תחום שחייב להילקח בחשבון בניהול חברות, כי לא ברור מה צופן העתיד

גלעד פורטונה
גלעד פורטונה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מפעל טבע
מפעל טבעצילום: Ronen Zvulun / REUTERS

פערי השכר שבין ההנהלה הבכירה לעובדים במשק נחשבים לסוגיות מורכבות, שחייבות לקבל ביטוי והתייחסות, בעיקר במגזר העסקי. כעת, בימי הקורונה, הדיון מחייב התבוננות מעמיקה אף יותר.

התומכים בפער שכר גדול בין העובדים הזוטרים לבין המנהלים הבכירים, מאמינים שבאמת מגיע לאותם בכירים במשק שכר גבוה בגלל האחריות שמונחת על כתפיהם הרחבות. לרוב, אלו יגידו שנדרשת מהם קבלת החלטות קשות ומורכבות, תוך ראייה מערכתית מורכבת ותוך שמירה על עתיד החברה.

ייתכן שזה נכון, אולם אין ספק שהבכירים עלולים גם לסכן את החברות, ובפרט כשהם לוקחים סיכונים בתנאי אי-ודאות, תוך תחושת ביטחון מופרזת והתעלמות ממשברים שלא תמיד ניתנים לחיזוי.

מצב זה גורם לכך שגם החברות הרווחיות ביותר מגיעות בדרך כלל למינוף מסוכן. כשמגיע משבר חיצוני לא צפוי, כמו משבר הקורונה כיום, ניצבות החברות ללא רזרבות לשעת חירום וללא תזרים.

זה קרה כבר בעבר, וזה כנראה ימשיך להתקיים בעתיד. האיום גדול, משום שמצב זה דורש מהממשלות להזרים תקציבי ענק להצלת החברות, כדי למנוע התמוטטות של המערך הכלכלי הלאומי, מה שלא תמיד מתאפשר באופן מידי, כפי שנוכחנו לגלות.

חברת טבע היא case study שמדגים את המצב בצורה מובהקת. לפני כ-4 שנים, כשרכשה חברות ענק, טבע לא היתה מוכנה להתמודד עם נפילת מחירי התרופות הגנריות בארה"ב. החוב שלה היה גדול ולא נותרו בידיה רזרבות לימים קשים. במקביל, המשכורות והדיווידנדים שחילקה נותרו גבוהים, ובסופו של דבר החברה, העובדים וגם המשק שילמו מחיר כבד.

דוגמה נוספת אקטואלית להיום היא חברת דלק, שמינפה את כל כספיה לרכישות מסוכנות, בתקווה לבוננזה. עם נפילת מחירי הנפט בחודשיים האחרונים, אירוע שהיה כנראה קשה לחיזוי, החברה מתנהלת תוך חנק תזרימי מובהק. ואין לה את הנשימה לעבור בשלום תקופה קשה זו, עד חלוף המשבר, ללא עזרה חיצונית. הבעיה של דלק היא הון חוזר, ואם היא היתה נדרשת לנהל כספים לשעת חירום, כנראה היתה נמנעת מהסיטואציה שאליה נקלעה בצל משבר הנפט והקורונה.

גם דוגמאות חיוביות לא חסרות. אחת מהן היא חברת אינטל, ששמרה על רזרבות לעת משבר. חברה נוספת היא מלאנוקס, ששמרה לעצמה הרבה מזומנים בקופה ולא התפתתה לרכוש חברות ולהסתכן מדי, למרות ציפיות ודרישות שהיו ממנה בעבר, כולל מחלק מבעלי העניין.

אומרים שמשבר הוא הזדמנות להתקדם, אבל משבר הוא גם הזדמנות ללמוד. ניהול סיכונים הוא תחום שחייב להילקח בחשבון בניהול חברות, כי לא ברור מה צופן העתיד. הצורך בהכנת רזרבות לימים קשים עולה יותר ויותר, ואולי אם החוק היה מחייב זאת, ממש כמו שהחוק מחייב קרנות פיצויים לפיטורין, הרבה נזק היה נמנע לחברות טובות ומבוססות, שעלולות לקרוס בעת משבר נקודתי, בגלל המחסור ברזרבות כספיות.

לפיכך, כמו שהחברות מפרישות כספים לפיצויים לעובדים, יש לחייב הפרשה של כספים ריאליים למשברים. זה שונה מהפרשות לפחת שאינן נעשות במזומן.

כספים אלה יישמרו בקרנות רווחיות ויצירתם תיכנס לנוסחת הרווח. הדרך לעשות זאת היא פשוטה: להקטין את התשלומים לדיווידנדים ולבונוסים לעובדים הבכירים לטובת הפרשה לקרן זו. זה לא ימנע תשלום מסים על רווחים אלה, זה אולי יגרום למנהלים ולבעלי עניין בחברה להרוויח טיפה פחות, אבל חסינות החברה למשברים תאפשר להם יותר שלווה בניהול, ובטווח הארוך תהיה תמורה גבוהה יותר לכל בעלי העניין והאחריות הציבורית.

מבחינה פרוצדורלית, מי שיכולות להוביל מהלך שכזה היא הרשות לניירות ערך, שאמונה על החברות הציבוריות. כך או אחרת, קריטי להיערך מבחינה פיננסית למשבר הבא, ויפה שעה אחת קודם.

הכותב הוא ראש המרכז למצוינות תעשייתית במוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker