דן תמיר

מחירי הדיור, עלות הקוטג' - אבל גם משבר החובות באירופה והורדת דירוג האשראי של ממשלת ארה"ב: בבסיס כל אלה עומד גורם משותף. לא הרבה מדברים עליו, אך השפעתו העקיפה כבר ניכרת בכל - זהו סוף עידן הצמיחה הכלכלית, בעקבות שיא תפוקת הנפט.

ב-150 השנים האחרונות צמחה הכלכלה העולמית בשיעורים חסרי תקדים בהיסטוריה האנושית - כשהכוונה לגידול בכמות הסחורות והשירותים שיצר וצרך המין האנושי. בממוצע, הביאה הצמיחה הכלכלית לעלייה ברמת החיים החומרית של כלל האנושות.

צילום: אי–פי

בכל שנה בעשורים האחרונים היה לאנושות יותר: בתים גדולים יותר, מזון עשיר יותר, יותר בגדים, יותר חופשות, יותר טיסות, יותר צעצועים אלקטרוניים - ובמחירים נמוכים. הגורם שאיפשר את הגידול האדיר בצמיחה היה מקורות אנרגיה זמינים, זולים ומרוכזים עד להדהים: פחם, גז ובעיקר נפט.

מאמצע המאה שעברה ועד תחילת המאה הנוכחית, הופקו משדות הנפט בעולם כמויות הולכות וגדלות מדי שנה: ב-1950 הופקו ונצרכו בעולם כ-10 מיליון חביות ביום; ב-1970 הופקו ונצרכו כ-40 מיליון חביות ליום; וב-1990 היתה הכמות כ-60 מיליון חביות ביום. גידול זה יצר כמה דברים.

הראשון היה "צמיחה כלכלית": יותר סחורות ושירותים מדי שנה. שנית, חקלאות מודרנית, המאפשרת שימוש בנפט להגדלה משמעותית של היבולים החקלאיים (על ידי מיכון, שינוע וייצור דשנים סינתטיים וחומרי הדברה); בזכות הגידול האדיר בתפוקות החקלאיות ניתן להאכיל כיום הרבה יותר פיות מאשר לפני כ-100 שנה. בהתאם לכך, אוכלוסיית העולם גדלה פי שלושה ויותר ב-60 השנים האחרונות.

במקביל, הציפייה להמשך אינסופי של ה"צמיחה" עודדה לקיחת הלוואות ויצירת גירעונות, תוך הנחה ש"בעתיד יהיה יותר", ואמונה שמתישהו ניתן יהיה להחזיר את ההלוואות ולכסות את הגירעונות.

זה היה טוב ויפה כל עוד הלכו תשומות האנרגיה הזמינה וגדלו. ואולם בסביבות 2008 (לפי נתוני סוכנות האנרגיה הבינלאומית) הגיע כדור הארץ לשיא תפוקת הנפט שלו. מאז אין גידול בתפוקת הנפט (כ-85 מיליון חביות ביום) ובקרוב צפויה כמות הנפט המופקת אף להתחיל לרדת. משמעות הדבר היא שהאנושות כולה נאלצת כבר עתה להתחלק בעוגה שלא רק שאינה גדלה, אלא אף עתידה לקטון בהתמדה. "הצמיחה" הגיעה לסופה; החגיגה נגמרה.

שיא תפוקת הנפט הוא עובדה מוגמרת. עלינו להוציא את המושג "צמיחה" מהלקסיקון הכלכלי שלנו; כל ועדת מומחים שמטרתה להכין את ישראל לעתיד תצטרך להביא זאת בחשבון.

הכותב הוא חוקר במכון להיסטוריה כלכלית וחברתית באוניברסיטת ציריך

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker