עד מתי נחיה? תלוי מה האינטרס של חברת הביטוח

כשחברות הביטוח קובעות פיצויים למבוטח, הן מתחשבות בתוחלת החיים הצפויה שלו ■ כשהחברות נמצאות בצד המקבל, הן מעריכות שנחיה שנים ארוכות ומעלות את הפרמיות - אבל כשהן צריכות לשלם תגמולים, המגמה משתנה, ופתאום אנחנו צפויים לחיות פחות

אסף פוזנר צרוב
אסף פוזנר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
זוג הולך ברחוב בקייב
זוג הולך ברחובצילום: AFP

אחד הנתונים החשובים בקביעת פיצויים בגין נזקי גוף, הוא תוחלת החיים הצפויה. אם, למשל, אדם נזקק לסיוע של עובד זר או עזרה ברכישת תרופות, החישוב של הפיצוי עבור הוצאות אלה נעשה עד לתום תוחלת החיים שלו. אם הסכומים יחושבו לתקופה קצרה יותר, הפיצוי יפחת בהתאם, ולאותו נזקק לא יישאר כסף בערוב ימיו.

תוחלת החיים הצפויה, היא אחד הדברים החשובים בעולם הביטוח. כאשר אדם מצטרף לקרן פנסיה, הקרן צריכה לצורך איזון אקטוארי - לבדוק אילו פרמיות משולמות מצד אחד, ומהם תשלומי הפנסיה שהיא עתידה לשלם, מצד שני. הפנסיה תחושב על פי גובה התשלום החודשי שמשלם המבוטח ותוחלת החיים הצפויה שלו. כמו כן, הפרמיה גדלה ככל שחברות הביטוח צופות כי יצטרכו לשלם פנסיה למשך תקופה ארוכה יותר. לכן, ככל שתוחלת החיים ארוכה יותר הפרמיות שנגבות גדולות יותר לכיסוי התשלומים הצפויים. הדבר נכון לא רק בפנסיה אלא גם בענפי הביטוח השונים.

השוואה זו היתה צריכה להביא למסקנה שתוחלת החיים המחושבת בתביעות נזיקין, תהיה שווה לתוחלת החיים המחושבת על ידי חברת הביטוח לצורך איזון אקטוארי. במחשבה שנייה, אולי אפילו מן הראוי שתוחלת החיים לצורך חישוב פיצויים תהיה ארוכה יותר. הסיבה לכך היא שהערכה לא נכונה של תוחלת חיים, כאשר מדובר באדם שנפגע, היא הרת אסון, בעוד שטעות הפוכה, אמנם תזכה את הנפגע בפיצוי יתר, אבל הנזק לחברת הביטוח יהיה זניח ביותר.

הטבלאות של חברות הביטוח לוקחות בחשבון כמה נחיה בעתיד
הטבלאות של חברות הביטוח לוקחות בחשבון כמה נחיה בעתידצילום: AFP

בפועל, מתרחש דבר הפוך: הפיצויים מחושבים, בדרך כלל, על פי טבלאות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), המביאות בחשבון את נתוני התמותה נכון להיום, בעוד שתוחלת החיים, על פי חישובי חברות הביטוח, ארוכה יותר לאור מגמה של שיפורים בתוחלת החיים. למרות זאת, חברות הביטוח לא מהססות לטעון לתוחלת חיים לפי טבלאות הלמ"ס בתביעות נזקי גוף, אף שהן עצמם פועלות לפי טבלאות שונות. חברות הביטוח אף מחויבות לקחת בחשבון שיפורים בתוחלת החיים, בהתאם להנחיות הממונה על שוק ההון, הביטוח והחיסכון. נוצר מצב שתוחלת חייו של מבוטח שצריך לשלם כסף "ארוכה" יותר בתשלום הפרמיות לחברות הביטוח, מאשר במועד הפירעון, כשחברת הביטוח צריכה לשלם תגמולים.

במלים אחרות, כאשר חברות הביטוח נמצאות בצד המקבל (פרמיות), הן מעריכות שנחיה שנים ארוכות, ואם הן יטעו אז "לא נורא". מקסימום נשלם יותר והרווחים שלהן יהיו גבוהים יותר. לעומת זאת, כאשר הן בצד המשלם, המגמה לפתע משתנה ואנו צפויים לחיות שנים מועטות: ואם הן יטעו אז "לא נורא". מקסימום נקבל פחות ושוב הרווחים שלהן יהיו גבוהים יותר.

מדובר במוסר כפול של חברות הביטוח שמשחקות עם תוחלת החיים שלנו בהתאם לאינטרס הכלכלי שלהן. לא ניתן לקבל אמות מידה כפולות אלה: אם אנחנו צפויים לחיות שנים רבות, אולי אנו צריכים לשלם פרמיות מוגדלות, אבל מן הראוי שנקבל גם פיצויים לתקופה ארוכה יותר. כל התייחסות אחרת היא בגדר צביעות והחלשת החלשים, אלה שנזקקים לכספי הפנסיה ותגמולי ביטוח, יוותרו בערוב ימיהם בפני שוקת שבורה, אף ששילמו פרמיות גבוהות במשך שנים רבות.

אך אמות המידה הכפולות לא נגמרות כאן. בתיק בתביעה ייצוגית של נפגעת באירוע תאונת דרכים, ביקשתי לקבל את טבלאות התמותה, המשמשות את חברת הביטוח לצורך גביית פרמיות. חברת הביטוח סירבה להציג אותן בטענה שמדובר ב"נתון לא רלוונטי". גם לאחר שבית המשפט העליון קבע שמדובר בנתון רלוונטי, עדיין מסרבות חברות ביטוח להציג טבלאות אלה, בטענה שמדובר בסוד מסחרי, ומחייבות את הנפגעים לנהל הליכים משפטיים ארוכים ויקרים בכדי לקבלן. מן הראוי שהמפקח על הביטוח, ינקוט בצעדים על מנת למנוע פגיעה במבוטחים ובנפגעים, ולעצור את הצביעות של חברות הביטוח.

הכותב הוא עורך דין, שותף בכיר במשרד קמחי, פלד, פוזנר, שילה ושות, ומרצה לרשלנות רפואית ודיני פיצויים בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker