מיצוי כושר השתכרות - קריטריון נבזי

קריטריון המיצוי, שזכויות וקצבאות רווחה שונות מותנות בו, מכריח את הפונה לשקר, משפיל אותו, ומפקיר אותו לשרירות לבו של הפקיד ■ כשהמדינה נותנת כסף חשוב גם שהיא תדע כיצד לתת מבלי להשפיל את הנזקק

אורי וייס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
פועל בניין בתל אביב ביום רביעי
האם אדם נדרש לסכן את חייו, למשל בעבודה כפועל בניין, מה שמפחית את התמריצים של הקבלנים לשמור על בטיחות?צילום: מגד גוזני

זכויות וקצבאות רווחה שונות מותנות במיצוי כושר השתכרות. התנאי הפורמלי אינו למאמץ סביר, אפילו לא למאמץ ניכר, אלא למיצוי. אין אדם שממצה את כושר ההשתכרות שלו. למעשה כדי לעשות זאת, נדרש אדם להיות בעל יכולת בלתי מוגבלת למימוש היכולות. אין מי שניחן בכך.

האינטרס הציבורי הוא גם באופן מובהק שאנשים לא ימצו את כושר ההשתכרות שלהם. הקריטריון הזה אינו קובע שום קו אדום, אפילו לא של מיצוי כושר ההשתכרות במסגרת פעילות חוקית בלבד.

נניח שהקריטריון מדבר רק על פעילות חוקית. האם האינטרס הציבורי הוא שאנשים ימצו את כושר ההשתכרות שלהם, גם אם נדרשת לשם כך פעילות בתחום האפור? ובכלל, התנאי הוא של מקסום ההשתכרות מבלי לראות את עלות העבודה: האם אדם צריך גם לעבוד בעבודה שתפרך ותשבר את גופו, באופן שאחר כך ייפול למעמסה על מערכת הבריאות? האם אדם נדרש לסכן את חייו, למשל בעבודה כפועל בניין, מה שמפחית את התמריצים של הקבלנים לשמור על בטיחות?

אני מניח שאנשי הממסד היו מחייכים נוכח הטענות וחושבים: הוא צודק, אבל זה לא עובד ככה. הרי אף אחד לא מצפה מהעובדים לעשות הכל, כמו שהתנאי דורש מבחינת שפתו הפורמלית. זו בדיוק הבעיה. החוק אמור להגן על החלש, וכאן נקבע כלל שבו לא החוק מגן על החלש, אלא מפקיר אותו לשרירות לבו של הפקיד. העובד יכול למצוא הגנות באמצעות סטטוס קוו, עובדות, אבל לא באמצעות החוק. מבחינת החוק, כל פעם שפקיד שולל מאדם את הקצבה בגלל אי-מיצוי כושר השתכרות - הוא צודק. התנאי הזה מבטיח שלא יהיה שלטון חוק בשלטון, ולכן הוא גם גורם נזקים עקיפים לאינטרס הציבורי: הוא מכונן פקידות שלא כפופה לחוק, ובכך ממיט עלינו רעות חולות של מדינות שאינן מדינות חוק - אפליות, שחיתות, ואפילו פגיעה עקיפה אך ניכרת בשלום בביטחון.

הפילוסוף ג׳ון לוק מתאר את הצורך במדינה, בין היתר, בכך שיהיו חוקים ברורים, כך שהחלש יוכל להראות לחזק שהוא מפר את זכותו. אלא שתחת הכלל של מיצוי כושר השתכרות, מבקש הקצבה לעולם לא יוכל להפריך, שהפקיד נהג אתו כדין.

זאת ועוד, קריטריון מיצוי כושר השתכרות מכריח את הפונה בבקשת קצבה לשקר, שקר שהוא בגדר שקר מוסכם, אך עודנו שקר. הקריטריון הזה בא להשפיל את מבקש הקצבה ולהטביע בו תחושה שהוא מקבל לחם חסד שלא כדין, שהוא כביכול לא בסדר בכך שהוא מבקש מן הקופה המיועדת לעניים. כשהמדינה נותנת כסף חשוב גם שהיא תדע כיצד לתת, שהיא תיתן את הכסף מבלי להשפיל את הנזקק. בנוסף, יהיו גם כאלה שבגלל הקריטריון יימנעו מראש מפנייה לבקשת קצבה, גם כשהיא מגיעה להם.

הכותב הוא עמית באקדמיה ע"ש פולונסקי שבמכון ון ליר

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker