הדרך לפיתוח חיסונים עוברת דרך התערבות מסיבית של הממשלות

מאחר שכל ייצור התרופות בעולם הוא בידי חברות פרטיות, הרי שגורל האזרחים - הבריאים והחולים כאחד - תלוי לחלוטין במדיניותן

יאיר ברק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
לבורנטית עורכת מחקר. אילוסטרציה
לבורנטית עורכת מחקר. אילוסטרציהצילום: ARND WIEGMANN/רויטרס

העובדה המתבררת בימים אלה היא שאין לחברות הפארמה בעולם תשתית לפיתוח חיסון נגד זני הקורונה למיניהם. הסיבה לכך היא שחיסונים אינם רווחיים כמו תרופות לסרטן או חיסונים לאוכלוסיות אמידות. אם החיסון מחסל את המחלה הוא מייתר את החיסון, ואזי ההשקעה בו יורדת במהירות לטמיון. לכן, חברות הפרמה מעדיפות לפתח ולייצר תרופות למחלות שלא מחלימים מהן במהירות, עלותן למשתמשים גבוהה ותוחלת השימוש בהן ארוכה. כך מתברר מדברי רון בבקוב ופרופ' נדב דוידוביץ'.

מציאות זו מובנית בכלכלה העכשווית, שבה יש ניגוד פונדמנטלי בין ממשלותיהן של מדינות דמוקרטיות, הדואגות לאזרחיהן, לבין מטרותיהן של החברות העסקיות הפרטיות. ממשלות כאלה מבקשות להגדיל את רווחת אזרחיהן, ואילו מטרת החברות היא השאת רווחים מרבית. ההתנגשות בין ערכים אלה היא בשורה של נושאים חברתיים ותרבותיים, אולם בימי קורונה היא ממוקדת בבריאות ורפואה.

מאחר שכל ייצור התרופות בעולם הוא בידי חברות פרטיות, הרי שגורל האזרחים, הבריאים והחולים כאחת, תלוי לחלוטין במדיניותן. אם חיסונים אינם רווחיים – הן לא מפתחות תשתית של מחקר ופיתוח, וכמובן שאין גם אמצעי ייצור זמינים למענה מהיר. אין להן מניע עסקי להשקיע כחצי מיליארד דולר בפיתוח תרופה ללא שוק רווחי.

הפתרון לפיתוח תשתיות לחיסון המוני הוא התערבות מסיבית של הממשלות האחראיות, שאינן מוכנות להפקיר את חיי אזרחיהן ולהכפיף אותם לצורכי השוק הפרטי. ולמרבה הפלא, את הדרך להתערבות זו סימן ממשל רייגן ב-1983, כשחוקק את "חוק התרופות היתומות", במטרה לעודד חברות פארמה לייצר תרופות למחלות שמספר הלוקים בהן בארה"ב קטן מ-200 אלף, ושאי אפשר היה לצפות כי השימוש בהן יהיה רווחי.

החוק קבע שורה של תמריצים לחברות המפתחות תרופות למחלות יתומות: הטבות מס שונות, מתן הרשאה לשיווק בלעדי של התרופה המפותחת במשך שבע שנים, מניעת אישור של FDA לכל תרופה גנרית מתחרה לתרופת המקור והארכת תוקף הפטנט על התרופה.

עד 1983 פותחו בארה"ב 38 תרופות למחלות נדירות, ולאחר החקיקה – 373 תרופות. מחקרים כלכליים שנערכו על הכדאיות הכלכלית של פיתוח תרופות בחסות החוק העלו כי הן רווחיות לא פחות מתרופות לסרטן, וערכן הכולל בשוק האמריקאי הוא כ-90 מיליארד דולר בשנה. כל תעשיית הפרמה האמריקאית נהנית מגישה חופשית להישגי השקעות הממשל הפדרלי במחקר והפיתוח הלאומיים, ולכן טוענת חוקרת המדינה היזמית, מריאנה מצוקטו, כי ליוקר התרופות אין כל הצדקה, משום שהמו"פ הבסיסי לפיתוחן וייצורן הוא ממלכתי, אפילו בארה"ב.

לישראל יש מוסד מחקר ממשלתי שיש לו את התשתית לפיתוח כזה, והוא המכון הביולוגי בנס ציונה, העוסק בנושאים אלה מטעמים של אופנסיבה או דפנסיבה ביולוגית. כך למשל, קיבל המכון ב-1952 את ההרשאה לייצר את החיסון למחלת הפוליו מהמפתח יונה סאלק, וייצר אותו לכלל ילדי ישראל.

אם הממשלות יישמו את רעיון "חוק התרופות היתומות" על חיסונים ויממנו במכוון את מוסדות המחקר הציבוריים כמו אוניברסיטאות, יש סיכוי שבעתיד ניתן יהיה להקים בנק חיסונים פוטנציאליים, ובוודאי לפתח במהירות רבה חיסונים לגורמי מגפה עתידיים.

הכותב הוא עמית מחקר במכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל-אביב

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker