תנאי השכר הירודים של המתמחים - באשמת ההסתדרות הרפואית

אם למדינה יש אחריות מעבר לתקציבים בסוגיה הזאת, הרי שעליה להבין שציבור הרופאים בישראל מורכב יותר מההסתדרות הרפואית ומהאינטרסים שהיא מציגה

יאיר אושרוב
יאיר אושרוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
מחאת המתמחים בירושלים
מחאת המתמחים בירושליםצילום: אוהד צויגנברג

עם התפרצות הקורונה, נשמעו תלונות רבות של רופאים, ובעיקר מתמחים שמהווים את כוח העבודה העיקרי בבתי החולים, על עבודה בתנאים קשים ועל פגיעה בשכר (שחלקה תוקנה). גם בשגרה נשמעות טענות דומות מצד המתמחים, והאמת היא שהם צודקים.

למעשה, מלבד כוחות הביטחון, אין בישראל מקצועות שפועלים במסגרת החוק שדורשים עבודה כל כך אינטנסיבית, במשך כל כך הרבה שעות רצופות, ובמשך מספר שנים לא מבוטל. וזה לא שלמתמחים יש ממש ברירה, ההתמחות היא חלק מחייב ממסלול ההכשרה שלהם.

האצבע המאשימה בעניין תנאי המתמחים מופנית בדרך כלל אל משרד האוצר ואל משרד הבריאות שאחראים על העסקת המתמחים, אבל אני מציע לשים לב גם לתפקיד של ההסתדרות הרפואית (הר"י) בעניין. אכן, למדינה יש אחריות, אלא שהיא לא פועלת לבד בנוגע לתנאי הרופאים; כל פעולה שלה בתחום נעשת אל מול ובשיתוף פעולה עם הר"י – אחד מארגוני העובדים החזקים בישראל.

הסכם העבודה האחרון בין ההסתדרות הרפואית למדינה ב-2011 שיפר רק במעט את תנאי המתמחים, ועל כן לאחר חתימתו הם יצאו למחאה, שלצערם לא הניבה פרי. את תנאי המומחים לעומת זאת ההסכם שיפר באופן משמעותי. לא בכדי המומחים בישראל הם שיאני השכר במגזר הציבורי (יכולים להגיע לשכר של יותר מ-200 אלף שקל בחודש), כשבניגוד לעובדים אחרים במגזר הציבורי הם יכולים לעבוד במקביל גם בשוק הפרטי.

נראה אם כן שבמאבק הפוליטי על תקציב הבריאות, הר"י מעדיפה במודע לתעל את מאמציה לשיפור התנאים של הרופאים הוותיקים על חשבון התנאים של המתמחים, שכאמור נושאים בעיקר נטל העבודה. זה כמובן הגיוני שרופאים יתוגמלו על המומחיות והניסיון שלהם, אבל האם הגיוני שפערי השכר ותנאי העבודה ביניהם ובין המתמחים יהיו כאלה גדולים?

הפער בין המתמחים לרופאים הוותיקים אינו מקרי. חלק מהמתמחים מאוגדים תחת הר"י, וחלקם בחרו לפרוש מהר"י ולהתאגד באופן עצמאי תחת ארגון מרשם העצמאי. אך בכל מקרה מדובר בקבוצה שלא זוכה לייצוג משמעותי, וזאת למרות הנתח המשמעותי שלהם כחלק מאוכלוסיית הרופאים. כשרוב הזמן מוקדש לעבודת ההתמחות, להכשרה ולהכנה לבחינות, ובהתחשב בכך שההתמחות היא רק שלב בקריירה בדרך אל המומחיות, ובכך שהמתמחים כפופים למומחים – למי יש זמן, אנרגיה ורצון להתחיל במאבק פוליטי.

זה לא המקרה הראשון שבו העובדים הוותיקים מקבלים ייצוג משמעותי יותר על חשבון העובדים החדשים (והחלשים). הדבר נכון גם עבור לשכת עורכי הדין, שמבכרת את האינטרסים של המשרדים הוותיקים על חשבון עורכי הדין הצעירים; והוא נכון גם עבור הסתדרות המורים, וכדי להבין זאת די בהשוואה בין תנאי העבודה הנוחים של המורים הוותיקים לעומת התנאים המתישים של החדשים; והדוגמאות עוד רבות. מדובר בכשל מובנה בארגוני עובדים, אבל התוצאות של הכשל הזה בהר"י הן הרסניות עבור המתמחים.

בחודשים הקרובים יידון מחדש ההסכם הקיבוצי בין המדינה לרופאים, והר"י כבר התניעה קמפיין שינצל עד תום את ההתמודדות (המרשימה) של המתמחים עם הקורונה.

אם להר"י יש מעט אחריות לכלל הרופאים בישראל, היא צריכה במשא ומתן הקרוב לפעול קודם כל לטובת המתמחים. אם למדינה יש אחריות מעבר לתקציבים בסוגיה הזו, הרי שעליה להבין שציבור הרופאים בישראל מורכב יותר מהר"י ומהאינטרסים שהיא מציגה, ולקדם גם את התנאים של הרופאים שכנראה בדיוק באותו רגע נמצאים בתורנות.

הכותב הוא דוקטורנט בתחום הכלכלה הפוליטית. חוקר במחלקה הכלכלית ב-OECD ויועץ לענייני רגולציה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker