הקורונה מחדדת את האחריות החברתית של תאגידים

כשם שהמגפה מעוררת מחשבות בכל תחומי החיים שלהם הורגלנו, כך גם ביחס להשפעתה על השיח ביחס לאחריות המגזר העסקי, שגם בו המגפה נותנת אותותיה ללא רחמים

עלי בוקשפן
עלי בוקשפן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אדם עם מסכה משתקף במראה בווהאן, סין
אדם עם מסכה משתקף במראה בווהאן, סיןצילום: ALY SONG/רויטרס

בחודשים האחרונים, ערב משבר הקורונה, הגיע השיח בשאלת אחריותו החברתית של המגזר העסקי לצומת קריטי, כפי שכונה על ידי קולות באקדמיה בארה"ב. יוזמות שונות קראו לאיכון המצפן המכוון את המגזר העסקי להקשר הרחב שבו הוא פועל, ולהביא בחשבון, במסגרת השיקולים העסקיים, את עניינם של בעלי העניין השזורים בפעילותו.

שיאו של השיח נשמע במסמכים משמעותיים, כמו בהצהרת השולחן העגול בארה"ב באוגוסט 2019; בדו"ח של האקדמיה הבריטית מנובמבר 2019; במניפסט של הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס, שפורסם בדצמבר 2019; ובמכתבו השנתי מינואר 2020 של לארי פינק, יו"ר בלאקרוק, קרן ניהול הנכסים הגדולה בעולם, בו הוא ממליץ למנכ"לים לאמץ גישה שתשרת את בעלי העניין.

והנה, בעוד השיח העפיל לשיאים חדשים, הגיעה הקורונה, שמטיחה בפנינו את העובדה שהעולם הוא אכן כפר גלובלי והמערכות האנושיות שלובות. באופן טבעי, לכן, כשם שהמגפה מעוררת מחשבות בכל תחומי החיים שלהם הורגלנו, כך גם ביחס להשפעתה על השיח ביחס לאחריות המגזר העסקי, שגם בו המגפה נותנת אותותיה ללא רחמים.

שאלה זו אינה רק תיאורטית, אלא גם מעשית ברמה העסקית והמשפטית. בתקופה הקרובה ייגבר העיסוק בשאלת אחריות נושאי המשרה, בין היתר מכוח חוק החברות ומכוח חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, שנכנס לתוקפו לפני כחצי שנה, וכולל גם חובה משפטית חדשה, שנראית לכאורה מתאימה במיוחד כעת, לפעול לצמצום היקפה של חדלות פרעון.

בהקשר זה ניתן לחשוב על גישה מצמצמת, שלפיה הרצון להתייעל, ואף לשרוד, יביא את החברות לאסטרטגיה ניהולית ומשפטית מסתגרת. מנגד, ניתן לחשוב באותה נשימה גם על גישה מרחיבה והוליסטית, המוסיפה לשיקולי ההתייעלות, וביתר שאת למה שהתפתח עד כה, חשיבה יצירתית, המתחשבת בעניינם של בעלי העניין.

לפי גישה זו, התחשבות כל חברה בבעלי העניין הקשורים בפעילותה (ביניהם עובדים, נושים, ספקים ולקוחות), בגבולות יכולותיה ובהתאם לעיסוקה והשפעותיה, עשויה להסתבר כאסטרטגיה עדיפה, שתפעל כ"אפקט דומינו" חיובי ברמת המקרו והמיקרו למזעור גלי ההדף הכלכליים, החברתיים והמשפטיים הצפויים.

גישה כזו מהווה המשך סטיכי לכיוון שהחל טרם עידן הקורונה, והיא מתבקשת לאור אופיו השיטתי של המשבר ולאור הסיוע הציבורי שנועד לאפשר למגזר העסקי למזער את סיכוני חדלות הפירעון ההדדיים.

אכן, לא קל לצפות כי בעת חירום, שבה חברות מנהלות סיכוניהן בזהירות מרבית, הן תשקולנה גם שיקולים המביאים בחשבון מעגל נרחב של בעלי עניין. עם זאת, דווקא כעת, כשמתבהרים יחסי הגומלין בין מצבם הכלכלי של בעלי העניין לפעילות העסקית הכוללת, קיימות סיבות רבות לחברות להרים ראשן לעבר האופק הקרוב והרחוק, לנוכח השפעות המקרו והמיקרו כלכליות של החלטותיהן.

בנוסף, יש להניח שגם הציבור הקשור בפעילות החברות - כעובד, לקוח, ספק, נושה, חוסך, משקיע וכיוצא בזאת - יזכור ויגמול לאותן חברות, וגם עולם המשפט יהדוף תביעות להטלת אחריות משפטית על נושאי מישרה שיאמצו אסטרטגיה ניהולית סולידרית, אף אם זו נחזית כפוגעת בהשאת רווחים קצרי טווח.

כבר ערב המשבר התרבו הסימנים שכלל שיקול הדעת העסקי יגן על נושאי משרה הפועלים בשיקול דעת המתחשב בבעלי העניין השונים, ויחסנם בפני טענות הנוגעות להפרת חובותיהם. אין סיבה להניח שמגמה זו תוגבל בתקופה שלאחר המשבר גם במסגרת טענות להפרת החובה החדשה של אי צמצום היקף חדלות הפירעון בשל ראייה סולידרית. בשל אופיו הסיסטמתי של המשבר - ההפך הוא הנכון.

כמלות השיר, המשבר הנוכחי מהווה תזכורת לכך שכולנו רקמה אנושית אחת. כך מלמד אותנו וירוס קורונה במובן המילולי, אך גם בפעילותן של החברות שחולשות כיום כמעט על כל פעילות אנושית. תהיה זו שעתן היפה של החברות לזהות במהירות את ההזדמנות שלפתחן ולהפגין, כמידת יכולתן ובהתאם להשפעתן, את אחריותן הציבורית לשיקום פגעיה הכלכליים, החברתיים והאנושיים של המגפה.

הכותב הוא פרופסור לדיני חברות ודיני חוזים, בית ספר רדזינר למשפטים, המרכז הבינתחומי הרצליה

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker