הטעות של משבר הקורונה: התרופה מזיקה יותר מהמחלה

הנזק לחברה ולמשק כתוצאה מצעדי הממשלה - כמו הפסקת רוב הפעילות האלקטיבית בבתי החולים - גדולים מתוצאות המגפה ■ כעת צריך להתעשת, להעריך את הסיכונים נכוחה ולחזור לשפיות בניהול המשבר

יואב יחזקאלי
יואב יחזקאלי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מעבדה לבדיקת דגימות קורונה
מעבדה לבדיקת דגימות קורונהצילום: אמיל סלמן

הערכת סיכונים מציאותית היא מאבני היסוד של התכוננות לתרחישי איום, כדוגמת אירוע ביולוגי חריג. להערכת יתר ולהערכת חסר של הסיכונים יש סיבות שונות ומשמעויות מבחינת התועלות והמחירים, שעל מקבלי ההחלטות להיות מודעים להן. כך נכון היה במחדל הערכת החסר במלחמת יום הכיפורים, כך נכון במשבר הקורונה.

במשבר הקורונה חברו להן יחדיו גם הערכת יתר וגם הערכת חסר להערכת סיכונים לא מציאותית, ושתיהן קשורות למצב מערכת הבריאות. מאחר והמשבר מתמשך, אין זה מוקדם מדי לנסות להבין את אשר קורה ולהפיק לקחים להמשך.

הערכת היתר של האיום נוגעת למספר החולים הקשים והמונשמים שיש חשש שיציפו את מערכת הבריאות מעל יכולות הטיפול הנמרץ ומכשירי ההנשמה. תרחיש הייחוס הרשמי למגפה, אם יש כזה שמוסכם על כל הגורמים, לא שוקף לציבור עד היום, ואולם ההערכות שנמסרו על ידי ראש הממשלה ואחרים נעות בין אלפי לעשרות אלפי מתים.

הערכת היתר הזו של האיום הביאה לנקיטת הצעד הדרקוני וההרסני מכולם: סגר כללי, זאת בשעה שמזה חודש מצטברים נתונים מספריים מהעולם ומהארץ המראים שלא כצעקתה. התחלואה הקשה והתמותה הם נחלתם הטראגית של מבוגרים וחולים במחלות רקע, 80% מעל גיל 60, וישראל היא מדינה צעירה בהרבה ממדינות אירופה.

יואב יחזקאלי
יואב יחזקאלי

המדינות שסבלו מהתוצאות הקשות של המגפה הן מדינות שהתמהמהו, יותר אף מישראל, בנקיטת הצעדים המהירה וההחלטית הדרושה באירוע כזה. במגפה, עקב תקופת הדגירה של מחולל המחלה, ממד הזמן מקבל משמעות אדירה כאשר כל החלטה צריכה להתקבל כאילו נמצאים עוד שבועיים מהיום, ולא בהווה. בשעה שנכתבים הדברים מספר החולים הקשים והמונשמים אינו בעלייה, הודות למשמעת הציבורית.

הערכת החסר נוגעת להערכת היכולות של מערכת הבריאות לעמוד במעמסה. כאן נשבה משרד הבריאות בקונספציה שמערכת הבריאות המורעבת בשגרה תקרוס תחת העומס. נראה שידע והיכרות של שנים עם יכולות המערכת להעצים את קיבולתה בשעת חירום, כפי שנעשה בצורה מרשימה במלחמות ובפיגועים, כמו נשכחו.

בתי החולים היום ריקים מחולים: להנחות על הפסקת רוב הפעילות האלקטיבית בבתי החולים כשיש 100 מונשמים מקורונה זו טעות תפישתית של הערכת חסר של יכולות המערכת, ולקיחת מרווח בטחון מוגזם ומזיק. המרחב בין היצע הטיפול הנמרץ לביקוש הוא גדול מדי, שלא לצורך. או שמשרד הבריאות לא מאמין במערכת שהוא מופקד עליה או שפשוט אינו מכיר אותה, ואינני יודע מה גרוע יותר. כאיש מערכת הבריאות אני מכה על חטא: ייתכן שאנחנו היינו אלה שצריכים לומר כבר בהתחלה: תסמכו עלינו, האמינו בנו, אנחנו נתגבר.

המפתח להתאמה בין יכולות הטיפול הנמרץ לבין מספר החולים הקשים אינו מניעת תחלואה כוללת או תוספת מכשירי הנשמה. התחזית להחלמה של המבוגרים המגיעים להנשמה ממחלת הקורונה עגומה, וכל תוספת של מכשירי הנשמה לא תשפר אותה. המפתח הוא הגנה על האוכלוסייה הפגיעה, הקשישים והחולים, כדי שלא תידבק, ולשם כך לא נעשה די. שחרור האוכלוסייה הצעירה מן הסגר מאפשר חסינות עדר אשר תגן בהמשך על הפגיעים. סגר ממושך על קשישים וחולים אינו בר קיימא לנוכח הנזקים הנפשיים, הגופניים, החברתיים והכלכליים הצפויים להם.

במשבר הקורונה התרופה מזיקה יותר מהמחלה: הנזק לחברה ולמשק גדולים מתוצאות המגפה. צריך להתעשת, להעריך את הסיכונים נכוחה ולחזור לשפיות בניהול המשבר.

הכותב הוא מרצה בתוכנית לניהול מצבי חירום ואסון באוניברסיטת תל אביב, ממקימי צוות הטיפול במגפות.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker