רגע אחרי המשבר, כנראה נשכח שוב את הקשישים

פרט ליוזמות יוצאות דופן, הקשישים נזנחים הצידה באופן קבוע לטובת עניינים "בוערים": דת ומדינה, כלכלה, וביטחון

דורון רז
דורון רז
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
קשישים ליד בית אבות בירושלים, אתמול
קשישים ליד בית אבות בירושלים. למצולמים אין קשר לכתבהצילום: אוהד צויגנברג

וירוס הקורונה הפנה זרקור כלפי אוכלוסיית הקשישים – שלצערי, אינה מורגלת ביחס חם בימים שבשגרה מצד הציבור בישראל. למרות חלקם היחסי באוכלוסייה, קשישי ישראל נדחקים הצידה באופן קבוע מסדר היום והשיח הציבורי, חוזרים אליו מדי פעם סביב דו"ח מצער כזה או אחר, או בעקבות כתבה על קשישים עריריים שחיים בדוחק – אך מיד נשכחים.

השתייכותם של הקשישים לקבוצת הסיכון הגדולה ביותר להידבק בנגיף גרמה לציבור הישראלי להיזכר בסבים ובסבתות של כולנו, בערך העצום שלהם לחברה, בחוכמתם, בניסיונם. אולי מעז ייצא מתוק, ורגע אחרי הבחירות - הווירוס יספק למקבלי ההחלטות בישראל חומר למחשבה והזדמנות לחשב מסלול מחדש? אולי הגיע הזמן להעניק לדור המייסדים את היחס שהם באמת ראויים לו?

לפי נתוני הלמ"ס, בסוף שנת 2018 מנתה אוכלוסיית האזרחים הוותיקים בישראל למעלה ממיליון איש, כאשר מספרם הולך ועולה מדי שנה – אך איכות חייהם נמצאת בנסיגה מתמדת. אנו, חברות ועמותות הסיעוד, מעניקות מדי יום טיפול סיעודי לכ-220,000 קשישים זכאי חוק הסיעוד החיים בביתם, באמצעות כ-100,000 מטפלים ומטפלות שרובם ישראלים – ושלאחר מאבק, הוגדרו כעובדים חיוניים.

וירוס הקורונה, שפוגע בעיקר במבוגרים, ניתק את הקשישים מהחברה. בסיטואציה הנוכחית, המטפלות הסיעודיות שלנו הן לעיתים קרובות הדמויות היחידות שפוגשים הקשישים, והמצב כמובן חמור שבעתיים בקרב כ-30% מאוכלוסיית הקשישים שמוגדרים כ"בודדים". דו"ח העוני של הביטוח הלאומי, שפורסם טרם התפשטות הקורונה, הראה כי שיעור העוני בקרב הקשישים בישראל כיום הוא הגבוה ביותר מזה חמש שנים ונמצא במגמת עלייה, וגם שיעור העוני של משפחות שבראשן קשיש עלה.

וכיצד מטפלת המדינה בנושא? פרט ליוזמות יוצאות דופן, כמו למשל הוועדה לבניית תוכנית אב לאומית בנושא הזקנה בראשות ח"כ טלי פלוסקוב, או מענקים חד-פעמיים כמו "מענק חימום לחורף" של 182 ש"ח בלבד לכל קשיש, הקשישים נזנחים הצידה באופן קבוע לטובת עניינים "בוערים" יותר: היבטי דת ומדינה, כלכלה, ביטחון מדיניות חוץ, או חינוך.

זוג קשישים עומדים מחוץ לחנות מכולת בערד
זוג קשישים בערד. למצולמים אין קשר לכתבהצילום: אילן אסייג

אפילו "המשרד לאזרחים ותיקים", שפעל במשך תקופה כמשרד ממשלתי עצמאי, שינה את שמו ל"משרד לשיוויון חברתי" ולמעשה עוסק כיום בעיקר בסוגיות של שיוויון מגדרי, זכויות מיעוטים ומיזמים חברתיים אחרים; כל אלה כמובן חשובים כשלעצמם, אך בשורה התחתונה – שוב מצאו עצמם הקשישים בישראל ללא בית או כתובת אמיתית.

בתקופה האחרונה חל שינוי משמח. לאור המצב, זוכים הקשישים בימים אלה לחום ואהדה ציבורית שלא זכו לה מעולם. ראש הממשלה הקים צוות שרים שיתכלל את הטיפול בצרכים של האזרחים הוותיקים, משרד העבודה והרווחה ופיקוד העורף יצאו בתכנית סיוע למבוגרים, המדינה החליטה לסבסד מזון לקשישים, אנשים פרטיים דואגים לקרוביהם המבוגרים, ילדים מתקשרים יותר לסבים ולסבתות. אך רגע אחרי שנחזור לשגרה – שוב יישכחו למעלה ממיליון אזרחים מבוגרים.

בעולם מזדקן, עם יוקר מחיה שעולה בהדרגה, עם מדע ורפואה שמאריכים את תוחלת החיים, מספר הקשישים יילך ויגדל. הקמת משרד ייעודי לטיפול בקשישים, העלאת קצבת הזקנה, שילוב קשישים המסוגלים ומעוניינים בכך במעגל העבודה, כאשר ההכנסה הנוספת תהיה פטורה ממס ולא תפגע בקצבאות שמקבלים הקשישים – אלה רק כמה צעדים שהמדינה יכולה לעשות כדי לשפר את המצב. לכן, כשאנו נמצאים מעט אחרי הבחירות, וירוס הקורונה יכול להוות קריאת השכמה עבור מקבלי ההחלטות בישראל בכל הנוגע לשיפור היחס אותו מקבלים הקשישים מהמדינה.

הכותב הוא יו"ר איגוד נותני שירותי הסיעוד בישראל

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker