הגבלה גורפת של מבוגרים בימי הקורונה היא גילנות לשמה

אנשים מבוגרים הם אחראים די הצורך, לעתים אף יותר מצעירים, לשמור ולהשגיח על בריאותם ועל אורח חייהם ■ אסור לפגוע באופן גורף בכלל אוכלוסייה זו על ידי "ענישה קולקטיבית", על פי קריטריון של גיל, רק משום שקל לעשות זאת באיבחת צו ממשלתי

יצחק הרפז
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
קשישים ליד בית אבות בירושלים, אתמול
קשישים ליד בית אבות בירושלים, אתמולצילום: אוהד צויגנברג

בקולות שנשמעים בימים אלה לגבי "תוכנית היציאה" מהסגר ושיבה לשגרת חיים, קובעים בביטחון רב בעלי תפקידים במשרדי הממשלה השונים, שעלינו להגן על האוכלוסייה בסיכון (המבוגרת) ולכן חשוב שהיא תישאר מסוגרת בבית. אליהם מצטרפים כמקהלה באולפני הטלוויזיה, קריינים ומומחים שונים, שמתריעים באופן נחרץ על הסכנה הטמונה באפשרות להתיר לאזרחים וותיקים לשוב לפעילות שגרתית בקהילה ובחברה.

זו גישה פטרנליסטית, מפלה, ופוגעת בזכויות מבוגרים לפרנסה, חופש תנועה, חיי חברה וחירות בכלל.

אין ספק שכל אדם שזקוק להשגחה, טיפול, או סיוע כזה או אחר ללא קשר לגילו, חייב להיות תחת פיקוח. עובדה זו נכונה בין אם מדובר בילדים חסרי ישע או אנשים צעירים בעלי קשיים או מוגבלויות. על מבוגרים חסרי אונים יש לפקוח עין וצריך לטפל כמו בכל אדם או ילד שנדרשים לפיקוחם של אחרים. אבל להגביל מבוגרים פעילים, מלאי חיות ובריאים אך ורק בגלל גילם? זו היא גילנות לשמה.

יש לתת אמון בבני אדם מבוגרים שהם יגלו אחריות אישית ולא יסכנו אחרים במרחב הציבורי. יתר על כן, אם הם בעלי מחלות רקע לא סביר שהם ירצו לפגוע בעצמם. אנשים מבוגרים הם אחראים די הצורך, לעתים אף יותר מצעירים, לשמור ולהשגיח על בריאותם ועל אורח חייהם. אסור לפגוע באופן גורף בכלל אוכלוסייה זו על ידי "ענישה קולקטיבית", על פי קריטריון של גיל, רק משום שקל לעשות זאת באיבחת צו ממשלתי.

האם יהיה זה נכון או צודק לכפות איסור חזרה לעבודה על אנשים מלאי חיוניות, חרוצים ויצרנים, שממשיכים כיום לעבוד אחרי גיל הפרישה? יותר מ–30% מהישראלים בגילי 67–74 עדיין עובדים ורבים ממשיכים לשנות ה–80 לחייהם.

מחקרים שונים, להם הייתי שותף, מצביעים על משמעות ומרכזיות העבודה לבני האדם בישראל ובמדינות שונות. יתרה מזאת, נמצא שככל שעולה גילם של הנחקרים כך גם מאמירה חשיבות ומרכזיות העבודה בחייהם. סיבות שונות לכך, רבים זקוקים לעבודה היות והיא מספקת להם הכנסה, סטטוס, מימוש עצמי, קשר עם עמיתים, בריחה מבדידות, וכיוצא באלה, כל אדם וסיבותיו שלו.

האם מישהו מעלה בדעתו להגביל את חופש התנועה של נשיא המדינה, ראש הממשלה, שרים וחברי כנסת מבוגרים, נשיאי מוסדות להשכלה גבוהה וחברי סגל אקדמי ותיקים, ועוד רבים שממלאים תפקידים חשובים בכלכלה ובחברה? תקצר היריעה מלציין את רשימת ממלאי התפקידים החשובים והאחראיים אותם ממלאים או שעשו בהצלחה יתרה 'קשישים' מופלגים בארץ ובעולם.

אין ספק שעוול קשה, מקפח ובלתי מידתי, ייעשה עם קבוצת גיל חשובה ומשמעותית בחברה הישראלית, אם קלות דעת נגועה בגילנות ובמחשבה רדודה, תכפה עליהם להסתגר בבית ובכך לגזור עליהם הינתקות ממשפחותיהם, חבריהם, ומליבה של החברה הישראלית.

פרופ' הרפז הוא נשיא האקדמית עמק יזרעאל, מומחה לניהול ולשוק העבודה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום