העמותות בוכות, אבל משלמות שכר עתק למנכ"לים

המצב הכלכלי שנוצר בשל נגיף הקורונה הוא הזדמנות לשטח לא רק את עקומת הקורונה אלא גם את עקומת הביזיון וחוסר הצדק של החברה בישראל

יוחנן פלוסר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חלוקת מזון לנזקקיםצילום: אייל טואג
יוחנן פלוסר

באחת הכתבות שנכתבו ב-TheMarker באחרונה נכתב כי "התורמים נעלמים: גם העמותות בסכנת קריסה". מאז שמדינת ישראל הסירה את אחריותה מהטיפול באנשים עם צרכים מיוחדים והפריטה את הטיפול בהם ליזמים פרטיים ולעמותות, נהפכו חסרי הישע למוחלשים עוד יותר, וזאת מול בעלי המוסדות הפרטיים המתעשרים ומול חלק מהעמותות המקבלות תקציבי עתק, ללא ביקורת על שכר מנכ"ליהן.

בימי קורונה קשים אלה עלינו לעשות הכול על מנת לסייע לאנשים עם הצרכים המיוחדים, המצויים בלחצים נפשיים גדולים מכולם וכלואים בביתם, ועם זאת כן להמשיך ולדאוג לשכר מנכ"לים הוגן ולא מוגזם על חשבונם של הנזקקים, הראויים לאיכות חיים טובה יותר.

באתר גיידסטאר ניתן למצוא את גובה שכרם של חמשת מקבלי השכר הגבוה של העמותות בישראל. עיינתי בשכרם של כמה מנכ"לי עמותות שמצויות אולי "בסכנת קריסה" על פי אותה כתבה. אצרף כמה דוגמאות של גובה השכר של עמותות הממומנות במיליוני שקלים מטעם המדינה, ודואגות לאנשים עם צרכים מיוחדים.

כך למשל, מנכ"ל אחד קיבל ב-2018 שכר של 788,717 לשנה. מנכ"ל אחר זכה לשכר נמוך יותר של 582,572 שקל ל-2018. מנכ"ל נוסף זכה לקבל סכום של 555,006 שקל באותה שנה.

העניין קשה במיוחד כשבוחנים את ה"שכר" שמנכ"לי עמותות אלה מעניקים לעובדים שלהם, שהם צעירים ומבוגרים עם צרכים מיוחדים. כך למשל, מנכ"ל שקיבל ב-2018 שכר יותר מ-430 אלף שקל בשנה, העניק לעובד שלו שכר חודשי של 150 שקל בלבד, כשכר חודשי לעבודה במשרה מלאה.

דוגמה אחרת, מתחום בריאות הנפש: יו"ר של עמותה מסוימת, המעניק שכר של 8-5 שקלים לשעה, בשעה שהמנכ"ל עצמו השתכר ב-2018 סכום של 704,646 שקל בשנה - פי כמה עשרות יותר משכר העובד, שייתכן שכל פשעו הוא שעבר טראומה קשה בילדות או שנפגע בצבא כהלום קרב.

המצב הכלכלי שנוצר בשל נגיף הקורונה הוא הזדמנות לעשות צדק חברתי עמוק במישורים רבים וקריטיים לתיקון עוולות משוועות, ולשטח לא רק את עקומת הקורונה אלא גם את עקומת הביזיון וחוסר הצדק של החברה בישראל. הגיעה השעה להתחיל לדאוג לאנשים עם צרכים מיוחדים.

נגיף הקורונה הוא הזדמנות לבחון את תנאי המחיה של החוסים במוסדות, בהשוואה לרכבים היוקרתיים של בעלי המוסדות האלה. זוהי גם הזדמנות ייחודית לקבוע תקרת שכר מקסימלית למנכ"לי העמותות, ולקבוע כי עמותה שעוברת את תקרת שכר זו לא תזכה במימון ממשלתי. הגיעה שעת החסד והצדק. חלוקת המשאבים של משרד הרווחה ומשרד הבריאות צריכה להיות צודקת יותר וכוללת גם הגבלה ברורה לשכר המנכ"לים ודאגה אמתית לחוסים, לתנאי מחייתם ולשכרם של החוסים, שלא ילבין את פניהם.

גילוי נאות: כותב מאמר זה הקים עמותה הדואגת לאוכלוסייה במצבים מורכבים מאוד, שמצויים פעמים רבות ללא פתרונות בשל מצב מורכבות המשפחה. העמותה לא זכתה במשך עשרים שנה לקבל תמיכה ממשלתית, משום שהיא קטנה ומסייעת למגוון רחב של אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים, דבר שלא מאפשר קבלת סיוע ממשלתי. תקציבה הכולל השנתי של פעילות העמותה הוא כמחצית משכרו של אחד המנכ"לים שצוין במאמר.

הכותב הוא איש חינוך, עוסק בשיקום צעירים עם צרכים מיוחדים

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker