הקורונה תפסה את הזכות לפרטיות בישראל לא מוכנה

אולי דווקא עכשיו, בזכות משבר הקורונה, יקום שר או חבר כנסת ויבין, שאם לא נעשה מעשה כדי לשמור על הזכות לפרטיות - מעמדה ידעך וילך כמו במדינות העולם השלישי

דן חי
דן חי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יעקב ליצמן, משה בר סימן טוב ובנימין נתניהו
יעקב ליצמן, משה בר סימן טוב ובנימין נתניהו במהלך משבר הקורונהצילום: אוהד צויגנברג

הזכות לפרטיות מוצאת עצמה במרכז הדיון הציבורי בעת משבר הקורונה: התקנות לשעת חירום, המאפשרות מעקב אחרי חולים ומי שהיה בסביבתם; תיקון לחוק נתוני תקשורת, המציע מעקב אחרי מחויבי הבידוד; ועוד שלל הצעות שעולות מדי יום, בניסיון לפרוץ את הזכות לפרטיות במאבק עם המחלה.

מול כל הניסיונות האלה, לא שמענו שניצב מנגד גורם ממשלתי שמייצג עבור הציבור את העמדה של הזכות לפרטיות, מנסה לצמצם את הפגיעה ולהגן על האזרחים. במדינה מתוקנת היו הפעולות האלו נעשות בתיאום עם נציב הפרטיות של המדינה. כך נוהגים בבריטניה, צרפת ובמדינות אחרות באירופה.

גם בישראל יש גוף שאמון על הפרטיות – הרשות להגנת הפרטיות במשרד המשפטים. אלא שהרשות הזו פועלת כבר יותר משנה ללא ראש רשות. ראש הרשות האחרון סיים את תפקידו בינואר 2019, ובשל שרשרת הבחירות לא מונה לו מחליף קבוע. אבל גם אם היה מתפקד ראש רשות במשרה מלאה, לא היו לו הרבה סמכויות לפעולה.

כבר ב-2011 פורסמה הצעת חוק שביקשה להקנות לרשות להגנת הפרטיות סמכויות אכיפה רחבות. בכל הכנסות האחרונות עברה ההצעה הזו פעמיים קריאה ראשונה, ופעם אחת החילו עליה רציפות. לא מעבר לזה. ועדת חוקה, חוק ומשפט, שהיתה אמורה להכין את החוק לקריאה שנייה ושלישית בכנסת, לא מצאה זמן לדון בהצעה. התוצאה היא שיש לנו רשות שיכולה להתהדר בשם הזה של "הגנת הפרטיות", אך אין לה ראש ואין לה ממש סמכויות.

בתחילת העשור השני של שנות האלפיים, הטרנד היה לומר כי ההתקדמות הטכנולוגית הרסה את הזכות לפרטיות. ההתנהלות בארץ די התכתבה עם האווירה הזו. אלא שלפני כשנתיים נכנסו לתוקף תקנות מידע חדשות באירופה, ה-GDPR, שטרפו את הקלפים, כשקבעו עקרונות ברורים לשימוש במידע, כאלו שמתכתבים היטב עם ההתקדמות הטכנולוגית. מדינות רבות בעולם מיהרו ללכת בעקבות אירופה. כך קליפורניה עם תקנות הגנה על המידע הצרכני, ברזיל, ארגנטינה, יפן ועוד.

בישראל אומנם נכנסו לתוקף לפני כשנתיים תקנות אבטחת מידע חדשות, אך אלו עוסקות רק בהיבטים של השמירה על המידע מפני פגיעה בו, לא של כל עיסוק אחר הקשור בו. גם תקנות אלו לא כוללות בחובן סמכויות אכיפה לרשות, ולמעשה אין לרשות כל סמכות להטיל קנס, למשל, על מי שמפר אותם.

על רקע המצב הבלתי סביר הזה נקלעה ישראל למשבר הקורונה, שמצריך פגיעה בפרטיות, לעתים אף מוצדקת, ללא גורם שיוכל לתת את המשקל של הצד השני, זה של הפרטיות. לכן אפשר לשמוח שהפרטיות נדרסת בצל הקורונה. לשמוח כי אולי דווקא עכשיו יקום שר או חבר כנסת ויבין, שאם לא נעשה מעשה כדי לשמור על הזכות, מעמדה ידעך וילך כמו במדינות העולם השלישי. ויש מה לעשות.

לפני כל דבר אחר, יש למנות לרשות ראש קבוע. מועמד לתפקיד הזה צריך להיות איש מקצוע מהתחום, ולפוליטיקה לא צריך להיות חלק במינוי כזה. אחר-כך ניתן לקדם את חקיקת התיקון לחוק שייתן לרשות להגנת הפרטיות סמכויות אכיפה.

ואחרי כל אלה, אולי יהיה לנו גורם שאוכף את הזכות לפרטיות, ששומר על המשטרה והשב"כ שצדים את מפרי חוקי הקורונה עם אמצעי איכון ואמצעים פוגעניים אחרים. צריך לשמור על מעמדה של הרשות להגנת הפרטיות - היא תשמור אז על כולנו. ואז, אני מקווה, נהיה מדינה דמוקרטית שהזכות לפרטיות זוכה בה לכבוד.

הכותב הוא ראש משרד עורכי הדין דן חי ושות' וראש הוועדה להגנת הפרטיות של לשכת עו"ד

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker