מלחמת הקיום הכפולה של המדינות הערביות

בעת הזאת נחלקות מדינות המזרח התיכון לשני גושים, העשירות שמחזיקות רזרבות מט"ח אדירות שיכולות לרפד תוכניות סיוע כלכליות מרשימות, והעניות שמחפשות מקורות למימון הצרכים השוטפים החיוניים

צבי בראל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ילד באידליב, סוריה
ילד באידליב, סוריהצילום: AFP

אומדן הנזקים שספגו עסקים במזרח התיכון הולך ומתחלף באומדנים חדשים שמנסים לחזות את היקף הנזק שעלול עוד להיגרם מנגיף הקורונה. כך למשל צופה הארגון הערבי לתיירות כי הענף צפוי להפסיד כ–40 מיליארד דולר עד סוף אפריל אם לא יחול שינוי במגמת המגפה, לא כולל הפסדן של חברות התעופה, שעלול להגיע ליותר מ–14 מיליארד דולר.

הערכות אלה נשענות על היקף ההפסדים בענף עד כה אבל אינן כוללות את הנזקים הלא ישירים, כמו פיטורים של אלפי עובדים, פיצויים ומענקי סיוע למפוטרים ולחברות התעופה או אובדן של ציוד. בחלק מן המדינות, כמו מצרים, איראן וטורקיה, מדובר בענף אסטרטגי שהוא רכיב מהותי בתמ"ג וששיקומו לאחר המשבר עלול להימשך בין שנה וחצי לשנתיים.

בעת הזאת נחלקות מדינות המזרח התיכון לשני גושים, העשירות שמחזיקות רזרבות מט"ח אדירות שיכולות לרפד תוכניות סיוע כלכליות מרשימות, והעניות שמחפשות מקורות למימון הצרכים השוטפים החיוניים במצב שבו מוסדות המימון הבינלאומיים חוששים מפני מתן הלוואות לא בטוחות.

בתוך כל אחת מהן, העשירות והעניות כאחת, מתנהלת מלחמת קיום כפולה, זאת של הממשלות שמנסות להגן על כלכלותיהן וזו של האזרחים שמחפשים אלטרנטיבות לאזלת היד של הממשלות. וכך, בעוד איחוד האמירויות וסעודיה הקימו קרנות ייעודיות בסדר גודל של עשרות מיליארדי דולרים שדרכן הן מזרימות מענקים והלוואות בעלות אפסית לבעלי עסקים ולאזרחים פרטיים, בסוריה, בירדן או במרוקו, קרנות הסיוע עלובות בשעה שהאזרחים נתקלים בניצול מחפיר של חברות גדולות, של ספקי מזון ומוצרי יסוד ובקשיי תחבורה שאינם מאפשרים להגיע למקומות העבודה שעוד נותרו.

באחד הסרטונים שהופצו באתר סורי מסבירים כמה צעירים כיצד החליטו להקים מפעל ביתי לייצור חומרי חיטוי. על רקע מכלי נוזלים גדולים ומכונת ערבול ידנית, תוך שהם יוצקים באמצעות משפך בד את הנוזל המחטא אל תוך בקבוקי פלסטיק, הם מספרים כי בעירם, אידליב הנצורה, לא נותרו חומרי חיטוי. דיווחים אחרים מסוריה מספרים על סוחרים שאגרו בחודשים האחרונים כמויות אדירות של חומרי חיטוי ועכשיו הם מוכרים אותם במחירים מופקעים שנסקו עד פי עשרה ממחירם לפני המגפה.

בסעודיה איתרו השלטונות מחסן ענק שבו נמצאו כמיליון מסכות פנים. במרוקו נמכרות חבילות של מסכות פנים בסכום של כ–50 דולר לחבילה של 50 יחידות לעומת 3.5 דולרים לחבילה לפני המגפה. תלונות למשרדי הבריאות על הפקעת המחירים אינן מועילות בהיעדר כוח אדם מספיק לפיקוח. תחקיר של האתר אל־ערבי אל־ג'דיד מגלה כי שכבה גדולה של סוחרים ומבריחים ברוב מדינות ערב נהנית בתקופה זאת מרווחי עתק ממכירת מסכות וכפפות שרובן אינן עונות על התקן בינלאומי ואף מסוכנות לבריאות. כך למשל, אותרו בירדן אלפי מסכות שלא נרשם עליהן מתי והיכן יוצרו, רבות מהן אינן מתאימות להגנה מפני הנגיף.

צוות רפואי ברחובות קימשלי, סוריהצילום: Baderkhan Ahmad/אי־פי

כשלושה חודשים אחרי פרוץ המגיפה, המרדף אחרי מסכות, כפפות וחומרי חיטוי מעיד על ההכנה הלקויה לא רק של שירותי הבריאות אלא גם על הניהול הכושל של הממשלות. עכשיו שמתחיל הסיוע, חוששים האזרחים מכך שהכשלים הניהוליים יזלגו גם לתחום הזה. רוב תוכניות הסיוע מעורפלות, הקריטריונים לקבלת סיוע אינם מוגדרים היטב וגובה הסכומים שיכול אזרח לצפות להם ואופן קבלתם הם עדיין בגדר חידה.

קבוצות לחץ ואיגודים מקצועיים החלו כבר לכופף את משרדי האוצר והמסחר במדינות ערב, כאשר כל קבוצה דואגת לאינטרסים של אנשיה. כך למשל, יצאו נהגי התחבורה הציבורית והמשאיות בלבנון בדרישה לפצות אותם על ההחלטה לצמצם את היקף התחבורה באופן שפוגע לטענתם ביותר מ–50 אלף משפחות. בעיראק דורשים צוותי הרפואה פיצוי על שעות העבודה המרובות, מעבר לתביעה הקבועה לאספקת תרופות ומכשירי הנשמה שחסרים באופן אקוטי במדינה. חבילות הסיוע כוללות בדרך כלל פטור או דחייה של תשלומי מסים ואגרות ביטוח לאומי וגם הקפאה או מתן אורכה להחזרי חובות לבנקים, אבל אין כרגע פתרונות למי שאיבדו את מקום עבודתם או שהכנסתם הצטמצמה באופן דרסטי בשל היקף הפעילות במשק.

איום נוסף מרחף מעל המדינות העניות שמיליוני אזרחיהן עובדים במדינות המפרץ. בשבוע שעבר הודיעה כווית על כוונתה להחזיר לארצם כ–17 אלף מורים ומורות מצריים שעובדים במערכת החינוך במדינה. כווית הודיעה על חופשת לימודים ארוכה שתימשך עד אוגוסט ואין לה צורך במורים האלה עד שנת הלימודים הבאה. בכווית שוהים כ–800 אלף עובדים מצרים וכמיליון הודים, מתוך 3.5 מיליון עובדים זרים. כש תעשיית הנפט מתכווצת והסחר הבינלאומי של כווית ושאר מדינות המפרץ הולך ומתאדה, אפשר להעריך כי בשבועות הקרובים עוד מיליוני עובדים זרים יידרשו לחזור למדינותיהם וליפול לנטל על הממשלות.

שובם של עובדים אלה לעבודתם יהיה תלוי בהיקף המגפה ובכושר השיקום של הכלכלות במדינות המפרץ ובעולם כולו. בנסיבות רגילות היו הממשלות העניות יכולות לצפות לחבילות סיוע מצד המדינות העשירות כחלק מן הסולידריות הערבית, שכבר הוכיחה את עצמה פעמים רבות. עכשיו גם המדינות העשירות אינן יכולות עוד להבטיח משלוחי מנות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker