מוטי כהן, הרגע הגדול שלך הגיע. וזו אולי המשימה הקשה של ישראלי אי פעם

בניסיונו לשנות את מצבו המשפטי, ראש הממשלה הזמני נתניהו חבר לכוחות קיצוניים מאוד בחברה הישראלית ■ קשה לדעת כמה תחתיות עוד נותרו לו לכרות - וכדאי להגיד במדויק על מה אנחנו מדברים פה: מלחמת אזרחים

נתן ליפסון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נתניהו במסיבת עיתונאים, בשבוע שעבר
נתניהו במסיבת עיתונאים, בשבוע שעברצילום: אוהד צויגנברג
נתן ליפסון

ערב טוב לך מוטי כהן. אף אחד לא עמד במצב שבו אתה עומד כיום: לשמור על הסדר ועל קיום החוק במצב שבו המדינה מתמודדות עם מגיפה. הכל שונה – האיום, המאוימים, הכללים, הכלים. וכמובן, אתה צריך לשמור גם על אנשיך.

אבל, אדוני ממלא מקום המפכ"ל, אני פוחד מאוד ממה שעשויה אולי להיות המשימה הבאה שלך - והיא תהיה הרבה יותר כבדה. אולי כבדה יותר מזו שבה נשא ישראלי כלשהו מאז קום המדינה.

בניסיונו לשנות את מצבו המשפטי, ראש הממשלה הזמני, בנימין נתניהו, חבר לכוחות קיצוניים מאוד בחברה הישראלית, שהעירו את הכוחות שהיו אפילו  קיצוניים יותר מהם. במשך שנתיים הוא עובר מהצהרות למעשים. קודם מעשים שנראים בעייתיים, אחר כך בעייתיים ובסוף כאלה שיש להם פוטנציאל הרסני.

אתה מסתכל על מה שהוא אומר ועושה – ולא מאמין. היית רוצה לחשוב שמדובר במעשיו הנואשים של אדם שתימרן את עצמו לפינה קשה, אבל אז מתברר לך שהוא הצליח לגרום למאות אלפי, אולי מיליוני איש, להאמין בו ולהעמיד אותו מעל כל עיקרון מרכזי אחר של חברת חוק חופשית ודמוקרטית.

הוא גם הצליח לגרום לכל כך הרבה חברי כנסת מהמפלגה שלו להתאים את עצמם בצורה מלאה למדיניות הממאירה שלו על ידי כך שנטע בהם פחד משתק. הפחד הזה כה גדול, עד שהוא גורם להם לעשות דברים שהם-עצמם היו נחרדים לו מישהו אחר היה עושה אותם. ובצדק.

מוטי כהן וגלעד ארדן בטקס במחוז דרום בשנה שעברה
מוטי כהן וגלעד ארדן בטקס במחוז דרום בשנה שעברהצילום: אליהו הרשקוביץ

הרצון העז שלו להמשיך ולהחזיק בשלטון, שהוא גדול עוד יותר מאימת הדין שהוא חש, גם נתן בפעם הראשונה פתחון פה מלא ולגיטימציה פוליטית לכוחות שהיו קיימים בישראל כל השנים, אבל תמיד נדחקו – גם חברתית, גם פוליטית וגם חוקית.

פה הכוונה אינה לעוצמה יהודית והסדינים האדומים שהקימו אותה ותומכים בה – ושנציגה רץ לכנסת חרף רצונו של נתניהו – אלא למנהיגים בכירים יותר ומי שהיום נחשבים למיינסטרים הימני: נפתלי בנט, רפי פרץ, איילת שקד, אמיר אוחנה, יריב לוין מיקי זהר ונוספים - שהמלים שיוצאות להם מהפה מדי יום ואפילו כמה פעמים ביום חייבות להטריד כל מי שיש לו מינימום של צלם אנוש וקצת זיכרון, שזה בעצם כמו להגיד כל יהודי. וכמובן דוד אמסלם, דוד ביטן וחיים כץ, שעצם ההגעה שלהם לכנסת היא שפל פוליטי ומוסרי.

בכל פעם שאנחנו חושבים שהמעשים של נתניהו קבעו שפל חדש שאין למטה ממנו, הוא שב ומפתיע. לפעמים הוא עושה את זה בעצמו – ולפעמים הוא גורם לשפוטים שלו לכרות עוד שפל.

קשה לדעת כמה תחתיות כאלה עוד נותרו לכרות. במקום, כדאי להגיד במדויק על מה אנחנו מדברים פה - מלחמת אזרחים.

זה לא רחוק. מצד אחד, יש את הכוחות האנטי-דמוקרטיים שמנהיגיהם מדרבנים אותם כבר הרבה זמן בסיסמאות שמקדמות תגובות לא-דמוקרטיות; ומהצד השני יש את שוחרי החוק, הדמוקרטיה והפרדת הרשויות – שמרגישים מאוימים מאוד. הראשונים משולהבים כבר הרבה זמן ויש להם מנהיג בדיוק מהסוג שמתאים – ובצד השני מתחילים להתעורר, אבל בעיקר מחכים שאיזה כוח עליון - זה שאחראי על הצדק האוניברסלי - יבוא ויציל אותם. אבל אין כזה כוח עליון.

ופה אנחנו חוזרים אליך, מוטי כהן. הדינמיקה הנוכחית ברורה מאוד: מחנה נתניהו עושה הכל כדי להישאר בשלטון – והמחנה השני מתחיל להבין שהאיום עליו ממשי, ובשלב מסוים, כנראה לא רחוק, הוא יילחם על עתידו ועתידה הדמוקרטית של המדינה.

אתה מסתכל על הדרך שבה הדברים התפתחו ומתפתחים, ולא יכול להימלט מהמסקנה שזה לא ייגמר בהידברות. ואז אתה חייב לחשוב על מה שעוד יקרה. אם הדברים ימשיכו להסתחרר, יקרה מה שקרה פעמים רבות במצבים דומים בעבר: שני הצדדים יבקשו לגייס לצדם את מי שיש להם כוח – לא כוח פוליטי, כי הכוח הזה משותק, כי אם כוח של ממש - כוח הזרוע, כוח האלה, וחס וחלילה כוחות הרסניים יותר, כמו הכוח שאתה מופקד עליו, אדוני ממלא מקום המפכ"ל.

לו אני בנעליך, הייתי שואל את עצמי מה הייתי עושה במצב כזה. האפשרות הזו לא כל כך תלושה מהמציאות. ואתה הרי יודע שבענייני ביטחון, סוד ההצלחה הוא המוכנות. ואם זו נראית לך מחשבה מייסרת – הנה עוד אחת, מייסרת הרבה יותר: ולו החלטת, האם אתה חושב שאנשיך היו הולכים אחריך – או נקרעים כמו שאר האזרחים?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker