אנחנו בדרך לאלפי חולים - וזה הזמן לשנות כיוון בקבלת ההחלטות

הדבר היחיד העשוי להקטין את מספר המתים הצפוי מהקורונה בתרחיש ההמוני הוא יכולת מעולה של טיפול רפואי נמרץ בהנשמה מלאכותית ■ היכולת הקיימת כיום לעניין זה בבתי החולים קטנה מדי, בפרט כשיהיה צורך בטיפול נמרץ בתנאי בידוד קפדניים

יואב יחזקאלי
יואב יחזקאלי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בית החולים הדסה עין כרם בירושלים, השבוע
בית החולים הדסה עין כרם בירושלים, השבועצילום: אוהד צויגנברג

נגיף קורונה החדש הוא מחלה נגלית (Emerging infection), הנגרמת על ידי מחולל חדש שלא היה מוכר קודם לכן. בהתמודדות עם מחלה חדשה נודעת חשיבות עצומה ליכולת ללמוד מהר מהנתונים, להעריך נכוחה את הסיכונים, לנתח תרחישים אפשריים ולהיות מציאותי וגמיש בקבלת ההחלטות באשר לאופן ההתמודדות. מהנתונים שנאספו עד כה על הנגיף עולות מסקנות המצריכות חשיבה חדשה ושינוי כיוון בהיערכות הדרושה כדי למגרו.

נתחיל בעובדות: המחלה מדבקת מאוד בדומה לשפעת, הן במספר האנשים הנדבקים מכל חולה והן באופן ההדבקה באמצעות טיפות הנפלטות מדרכי הנשימה ובמגע. ואולם בשונה משפעת, שיעור התמותה ממנה גבוה בהרבה: 4%-1%, לעומת 0.1%. התמותה מהמחלה נגרמת מדלקת ריאות ואי-ספיקה נשימתית, בשכיחות גבוהה יותר באנשים מבוגרים וחולים במחלות כרוניות. 80% מהחולים בקורונה יהיו בדרגת חומרה קלה ויכולים להיות מטופלים בבית, 15% יהיו בדרגת חומרה שתצריך אשפוז, ו-5% יזדקקו לטיפול נמרץ ותמיכה נשימתית. נכון להיום, למחלה אין טיפול ספציפי, אלא טיפול תומך בלבד.

המסקנות העולות מהעובדות ברורות. את המשך ההדבקה לא ניתן יהיה לעצור לאורך זמן בארץ ובעולם: הסוסים כבר ברחו מהאורווה. צעדי הבידוד והסגר הדרקוניים הננקטים כיום בארץ עשויים לעכב את התפשטות המחלה, אך לא לעצור אותה; הם מיצו עצמם ואנו צפויים למאות אם לא אלפי חולים בשבועות הבאים. יש לזכור כי לבידוד וסגר השפעות חברתיות, נפשיות וכלכליות קשות, והמחשבה להחמיר בהם חייבת להיבחן כיום אל מול התועלת השולית הצפויה. התחזית הזאת קודרת אך סבירה, ואפשר להיערך לקראתה.

הדבר היחיד העשוי להקטין את מספר המתים הצפוי מהקורונה בתרחיש ההמוני הוא יכולת מעולה של טיפול רפואי נמרץ בהנשמה מלאכותית. היכולת הקיימת כיום לעניין זה בבתי החולים קטנה מדי, בפרט כשיהיה צורך בטיפול נמרץ בתנאי בידוד קפדניים כדי להגן על הצוות הרפואי מהדבקה.

מחלקת בידוד בבית החולים רמב"םצילום: רמי שלוש

במתאר מגפה, בטיחות הצוות הרפואי מקבלת עדיפות אפילו על פני הטיפול הרפואי בחולים, כדי לשמר את כוח האדם המיומן החיוני. כל זאת במערכת בריאות אשפוזית וקהילתית רזה, מורעבת, שהרופאים והאחיות שלה שחוקים עד דק לאחר עונת שפעת קשה במיוחד, ואשר התעלמה מהתוצאות המזעזעות של סקר השחיקה שנעשה לפני שנתיים. צבא שמבקש להתכונן למלחמה מטפח את חייליו בשגרה: ממשלה שלא מתחזקת את מערכת הבריאות שלה ביום-יום, לא יכולה לצפות לזכות באמונם של עובדיה בשעת חירום. המשבר הנוכחי מביא הזדמנות לתיקון.

הצעד שנדרש עתה יותר מכל הוא תוספת מיידית ותגבור היכולת לטיפול נמרץ והנשמה בבתי החולים. למול הצפי לחולים רבים, אין עוד משמעות למתקני הבידוד הקטנים שהוקמו: יש להיערך לאשפוז במחלקות האשפוז וביחידות לטיפול נמרץ הקיימות, תוך מיגון הצוותים. לנוכח הידוע על מנגנון ההדבקה, במילא אין צורך בהפרדת מערכות הביוב והפסולת.

בנוסף, יש לדאוג לשלומם והגנתם של צוותי הרפואה בקהילה, אליהם יפנו מרב החולים במצב קל בתחילת המחלה. זאת, על ידי מניעת הגעה שלא לצורך למרפאות, הפעלת שירותי רפואה מרחוק ככל הניתן, ושימוש של הצוותים במיגון בסיסי בכל עת.

התמודדות עם מגפה היא מערכה רב-ממדית, וניהולה מצריך נחישות, גמישות ויכולת להבדיל בין מה שצריך לעשות ברגע נתון לבין מה שלא אפשרי. זו השעה לחשיבה שונה ושינוי כיוון בקבלת ההחלטות. כשם שהנגיף הקטן פוקח את עיני העולם לעצירה והבנה של מה שחשוב בחיים, כך ראוי ללמוד אותו וממנו, לעצור ולשנות את מה שצריך עכשיו.

הכותב הוא מרצה בתוכנית לניהול מצבי חירום ואסון באוניברסיטת תל אביב, שהקים את צוות הטיפול במגפות

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker