עגבניות מטורקיה — וירוסים מסין

אם מדינת ישראל היתה נשענת רק על יבוא תוצרת חקלאית, התפרצות הקורונה היתה מובילה למשבר מזון רציני ■ על מנת לחזק את החקלאות המקומית חייבים לקדם חוק לסימון מוצרים

אבשלום וילן
אבשלום וילן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ירקות בסופרמרקט
ירקות בסופרמרקטצילום: מוטי מילרוד

התפרצות הקורונה מספקת נתונים מדאיגים. הנגיף הדביק עד לכתיבת שורות אלה יותר מ–100 אלף איש ברחבי העולם והביא ליותר מ–4,000 מקרי מוות. מדינות באירופה משביתות את הפעילות שלהן, טיסות מסין ואירופה הופסקו, מאות אלפי ישראלים ביטלו נסיעות לחו"ל ועשרות אלפים נכנסו לבידוד ביתי.

נתון מדאיג נוסף שפורסם הוא כי מספר המשקים החקלאים בישראל התכווץ משמעותית, ב–60%. מכ–44 אלף משקים פעילים בשנות ה–80, לכ–17 אלף משקים חקלאיים בלבד כיום, שבשעת חירום אמורים לספק ביטחון תזונתי ל–8.5 מיליון אזרחי ישראל.

כעת, חברו בין הנתונים ונסו לדמיין איזה משבר היה יכול להיות כאן אם לא היתה לנו חקלאות שמספקת מזון לאזרחיה, ומדינת ישראל היתה נשענת רק על יבוא תוצרת חקלאית. במקרה כזה, היה מתחולל קרוב לוודאי משבר מזון רציני במדינת ישראל.

גידול האוכלוסייה בישראל הוא מהגבוהים בעולם המפותח. לפי התחזית, בשנת 2030 יחיו כאן כ–10 מיליון בני אדם. אספקה יציבה של מזון לתושבים היא קריטית והיא באחריות המדינה. אין זה גם סוד כי מצבה הגיאופוליטי של מדינת ישראל מורכב, והדבר מחייב אותה נקיטת משנה זהירות. במקרה של מלחמה או מבצע צבאי — אנחנו צפויים לסכנה של שיתוק ועצירת יבוא. משבר הקורונה הדגיש כי השיח הציבורי והפעילות הממשלתית בישראל אינם ערים מספיק למרכיב של ביטחון המזון בהקשר של הביטחון הלאומי והאיומים האסטרטגיים.

מלבד החשיבות הביטחונית בשמירה על הייצור המקומי, חשוב לציין את היתרונות הבריאותיים של אספקת מזון מקומי לציבור. יש יתרונות רבים במזון שאינו עובר ימים ושבועות בין מדינות בקירור וארגזים, שנמצא בפיקוח בריאותי מוקפד ושיש לו יתרון סביבתי בשמירה על הפלנטה שלנו גם ברמת ייצור החמצן וגם מבחינת הפחתת השינוע האווירי והיבשתי.

לפני שאנחנו נכנסים לבידוד, או מבטלים טיסות לחו"ל בגלל הקורונה, חשוב לזכור כי אם אין עתיד לחקלאות — אין עתיד לביטחון המזון שלנו. לישראל יש אחריות לשמור על הביטחון של תושביה על כל היבטיו, גם באספקת המזון. על מנת לחזק את התוצרת המקומית חייבים לחזק את החקלאות הישראלית שנמצאת פסע ממשבר עמוק. האתגרים הכלכליים שיש לחקלאים הישראלים כמו מחירי המים, הקצאות העובדים הזרים ופערי התיווך הגבוהים — הופכים את המקצוע שפעם היה נחשב לאחד החשובים, לכזה שצעירים לא רוצים להיכנס אליו. קשה למצוא היום בני 20–30 שבוחרים לעסוק בחקלאות, וניתן לספור אותם בעשרות בודדות במקום במאות או אלפים. זאת, בניגוד לתוצאות סקר שערך לאחרונה TheMarker, שהציב את מקצוע החקלאי במקום גבוה בחשיבות שמעניקים לו הישראלים.

לצד זאת, על מנת לחזק את החקלאות המקומית חייבים לקדם חוק לסימון מוצרים. שמענו בחודשים האחרונים לא אחת על רשתות שיווק שמייבאות עגבניות מטורקיה כדי לייצר לחץ על החקלאים הישראלים ולהוריד מחירים. יש צורך לחוקק חוק לסימון תוצרת למען הצרכנים שזכותם לדעת מה ומאיפה הם קונים. אני מאמין באזרחי ישראל ויודע שהם ירצו לקנות רק תוצרת כחול לבן, לא רק עקב הרצון לתמוך בחקלאות הישראלית — אלא בזכות ההבנה שתוצרת מקומית היא הדבר הכי בריא וטרי שיכול צרכן לרכוש.

משבר הקורונה הוכיח לנו כי לצד הבהלה, יודעת מדינת ישראל לפעול ביעילות ונחישות לשמירה על ביטחון הציבור. הגיע הזמן לפעול בצורה אחראית גם בנושא החקלאות הישראלית, להיערך לעתיד ולתמוך בחקלאים ובתוצרת המקומית. ביטחון במזון הוא חלק משמעותי במתן ביטחון לאזרחי מדינת ישראל.

הכותב הוא ח"כ לשעבר ומזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום