פרשת בר רפאלי וסיום "גילוי מרצון" שוחקים את האמון ברשות המסים

נוהל "גילוי מרצון" סייע למדינה להפנות לאפיקים אחרים משאבים רבים, שעד אז היו מופנים לאיתור, גילוי וחקירה ■ ההליך תרם באופן מובהק להעלאת אמון הציבור לא רק ברשות המסים, אלא בכלל בהתנהלות המדינה ובמוסדותיה

דורון פסו
דורון פסו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בר רפאלי. תיק דגל או "הנחת סלב"?
בר רפאלי. תיק דגל או "הנחת סלב"?צילום: Dan Balilty / AP

לא מעט מילים נכתבו ונאמרו על "פרשיות המס של בר רפאלי". גם הפעם הוכח כיצד עובדת היותה של הנישומה דמות מפורסמת יכולה להפוך תיק מס "אפור", לפרשה המרכזת ענין תקשורתי רב בעקבות זהותה של הנישומה. דווקא סיומה המסתמן של הפרשה מעלה נקודה מעניינת עליה לא הושם כמעט דגש: סוגיית אמון הציבור ברשות המסים.

העיסוק התקשורתי בפרשיית רפאלי הוביל גם לשאלות מהותיות, ובהן האם זכתה בר רפאלי ל"הנחת סלב" מרשות המסים, שאלה שהתחדדה עוד יותר לאחר שהתברר שהסדר הטיעון כולל מאסר בפועל לציפי רפאלי — בעוד בר עצמה תבצע עבודות שירות. או מנגד, האם הפכה פרשיית רפאלי לתיק דגל של רשות המסים, למען "יראו וייראו" — והעונש שיוטל על בר חמור יותר ממדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים רק בעקבות מעמדה הציבורי.

בעוד העיסוק הציבורי בבר רפאלי עשוי לתרום להרתעה ולהגביר את המודעות, מובילה הפרשה גם לערעור מסוים של אמון הציבור במערכת גביית המס, וזאת מתוך תפיסה הרווחת בקרב ציבור לא מבוטל של אזרחים ולפיה רשויות המס אוכפות את הדין באופן שונה כלפי נישומים מפורסמים (לטוב או לרע).

דוגמה נוספת שניתן למצוא לגבי שחיקת אמון הציבור ברשויות המס, אם כי פחות "תקשורתית", ניתן למצוא בסיומו של נוהל "גילוי מרצון", שהסתיים רשמית בסוף 2019. תחילתו של הנוהל נעוצה ברצון לגבות מס מהכנסות לא מדווחות (בעיקר הכנסות מחוץ לישראל אשר ניתן בנקל להסתירן), גם אם הדבר בא על חשבון היעדר נקיטת אמצעי אכיפה פליליים כלפי בעלי הכנסות אלו. מדובר בעקרון דומה למבצעי החזרת הציוד שצה"ל מבצע מדי תקופה, בבחינת "אתם תחזירו - אנחנו לא נשאל" (בכפוף לתנאי הנוהל).

הנוהל הוביל לגביית מסים רחבת היקף, שספק רב אם הייתה מתרחשת אלמלא ההליך המאפשר זאת. הרציונל שעמד בבסיס הנוהל הוא הבנה הדדית של הנישומים ושל רשות המסים כי פנייה יזומה לצורך "וידוי" על עבירות מס לא תגרור הליכים פליליים כלפי הפונה. האזרח פונה מיוזמתו לרשויות המדינה — מתוך הבנה שרשויות המדינה ינהגו בו בהתאם ולא יבזו אותו או יענישו אותו מעבר לתשלום המס שנגרע מן הקופה הציבורית. הנוהל גילם בתוכו את תמצית האמון של מערכות המדינה בציבור האזרחים, ולהיפך.

נדמה כי הנוהל הפך את רשות המסים ופקידי השומה, לפחות תדמיתית, לגוף יותר נגיש ופחות מרתיע. גוף שמבין כי האזרחים לעיתים טועים — מבחירה, מחוסר ידע, כתוצאה מטעות נגררת וכדומה — ובאמצעות נוהל זה ניתן להם סולם שמאפשר להם "לרדת מהעץ" ולישון בשקט בידיעה שפניהם אינן מועדות להליך פלילי ארוך, מתיש העלול להביאם מאחורי סורג או בריח, — כל עוד יעמדו בתנאים הנדרשים ויעשו זאת מרצונם החופשי. הדבר גם סייע למדינה להפנות משאבים רבים, שעד אז היו מופנים לאיתור, גילוי וחקירה של נישומים ושל הכנסות לא מדווחות, לאפיקים אחרים — שהרי הנישומים הגיעו מיוזמתם. Win-win situation.

כל עוד היה בתוקף, הנוהל הזה היווה מהפכה של ממש. עם זאת, מאז הצטרפה ישראל לתקן הדיווח האחיד (CRS) החלו רשויות המס לקבל במישרין ממדינות זרות מידע לגבי ישראלים המחזיקים בחשבונות בנק ונכסים פיננסיים מחוץ לישראל, ואלה יכולות לנקוט (ואף נוקטות בפועל) צעדים כנגד ישראלים אשר העלימו הכנסותיהם בחו"ל — הן במישור האזרחי והן במישור הפלילי. לכאורה, התייתר הצורך בהליכי הגילוי מרצון שכן המידע נמסר באופן אוטומטי לידי רשות המסים, דבר שהוביל את הרשות שלא לחדשו לעת עתה, וחבל.

הליך גילוי מרצון תרם באופן מובהק להעלאת אמון הציבור לא רק ברשות המסים, אלא בכלל בהתנהלות המדינה ובמוסדותיה. הפסקת ההליך פוגעת בכך, ומחזירה במידה רבה את החשש המובנה הקיים בקרב האזרחים מפני ענישה פלילית. החלטה על חידושו של נוהל הגילוי מרצון — ככל שתתקבל כזו — תגרום לכולם לצאת נשכרים.

הכותב הוא עו"ד, מומחה למיסוי ממשרד עוה"ד דורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, נס, עמית גרוס ושות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker