אז מה אם לרשות המסים נמאס לצעוק "זאב, זאב"?

הליך הגילוי מרצון של העלמות מס מסתיים שוב בסוף 2019 בפעם האחרונה, ונראה כי הפעם זה סופי ■ ייתכן מאוד כי הרשות מבקשת להפסיק את ההליך היות שסחטה את השימוש בו עד תום

קרן זרקן זמיר צרוב
קרן זרקן זמיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
איור מתוקן מס הכנסה
צילום: איור : ליאו אטלמן

הליך הגילוי מרצון של העלמות מס מסתיים שוב בסוף 2019 בפעם האחרונה, ונראה כי הפעם זה סופי. ההליך נולד במטרה לעודד נישומים המעלימים הכנסות לדווח על כך מיוזמתם, לשלם את חובם ובתמורה לזכות בחסינות פלילית.

הנוהל קיים מאז 2005, אך ב–2014 נוספו לו שני מסלולים אטרקטיביים: מסלול מקוצר לסגירת חובות בתוך כשבועיים, המיועד למקרים שבהם ההון שלגביו הבקשה הוא 2 מיליון שקל לכל היותר, וההכנסה החייבת במס הנובעת ממנו היא עד חצי מיליון שקל בשנות הדיווח; ומסלול אנונימי, שנהפך לפופולרי, המאפשר לברר את היקף החוב בלי להזדהות, לפני ההחלטה אם לשלמו.

ניתן היה לראות בהליך את "הגזר" שמספקת רשות המסים לנישומים, לצד "המקל" שעיקרו הגברת האכיפה. למשל, באמצעות הסכמים בינלאומיים של רשות המסים לחילופי מידע על אזרחים המחזיקים חשבונות בארה"ב ובאירופה, לצד עדכון חקיקה שהופך עבירות מס לעבירות מקור להלבנת הון, או עשרות אלפי מכתבים ממס הכנסה שנשלחו לשכירים אשר נתבקשו להצהיר על רכוש, ובאחרונה אף מספר רב של ביקורות מס מכל עבר.

עם זאת, הדגים שהעלתה רשות המסים בחכתה היו פעמים רבות דגי רקק — פנסיונרים שהחזיקו חשבונות בנק במדינות שמהן עלו לישראל, זוגות בעלי הכנסות משכר דירה בגין כמה נכסים, תושבים חוזרים עם חשבונות בנק לא סגורים בחו"ל ועוד. פעמים רבות היו אלה הראשונים להגיש בקשות לגילוי מרצון, לעתים לאחר שגילו במקרה לגמרי שהם חייבים כסף למדינה.

מה הרציונל של רשות המסים בהחלטה לסיים את ההליך לאלתר? ומדוע הסתיים ההליך האנונימי כבר לפני שנה? רשות המסים מבקשת להבהיר לציבור כי זו הזדמנות אחרונה. אין לאן לברוח. נראה כי פניה של הרשות לגישה אגרסיבית במיוחד, השאלה היא רק אם זו צפויה להביא לה, ולנו, תועלת.

לו היה מדובר בעבירות פליליות כגון שוחד או הריגה, היה הדבר מובן. אך לא ניתן להתעלם מכך שככל שמדובר בהליך גילוי מרצון, ההתייחסות היא רק לעבירות כלכליות שעניינן העלמת מס (או הלבנת הון שמקורה עבירת מס). אלה אמנם עבירות פליליות, אך כאלה שהקורבן שלהן הוא המדינה.

המדינה אמנם מורכבת מכלל אזרחיה, הנפגעים גם הם באופן עקיף מפגיעה בקופת המדינה, אך גילוי מרצון הוא בדיוק הדרך להשיב כספים אלה לקופה, בלי להוציא ממנה כספים מיותרים על חקירות, מעצרים וכתבי אישום, בוודאי ככל שמדובר בעבירות מס בהיקפים נמוכים, אך לא רק.

העובדה שהמדינה מאפשרת פעמים רבות תשלום כופר בגין עבירות מסים (המרת ההליך הפלילי בקנס לאחר שהחלה חקירה), רק מחזקת את הטענה כי בעבירות מס ניתן לקנות בכסף את החסינות הפלילית.

זאת ועוד, ביטול ההליך עשוי לפגוע במיוחד באוכלוסיות חלשות, אלה שלא יהיה להם כסף לשלם את הכופר ואלה שלעתים כלל לא ידעו שהם עוברים עבירה.

ייתכן מאוד כי רשות המסים מבקשת להפסיק את ההליך היות שסחטה את השימוש בו עד תום. התחושה של "הזדמנות אחרונה" שניסה ההליך לשדר נהפכה לקריאת "זאב, זאב" כאשר הרשות ביטלה וחידשה אותו חדשות לבקרים.

ואולם הפתרון הנכון אינו בהכרח ביטול ההליך לאלתר. ייתכן שהדבר הנבון ביותר יהיה דווקא לקחת את נוהל גילוי מרצון הישן, לצרף אליו את הוראות השעה החדשות, ולהפכו לנוהל קבוע. הרי אם אין כל מידע בעניין אדם חייב, מדוע שלא לאפשר לו לספר על עבירותיו ולהשיב את הכספים? מי בדיוק צפוי להפסיד מכך? אם לא יגיע בעתיד מידע על אותו חייב, הוא לעולם לא ישיב את כספו למדינה. ואם יגיע מתישהו בעתיד מידע על אדם זה, האם לא חבל יהיה לבזבז משאבים על הליכים פליליים, במקרים אשר יכלו היו להיסגר זמן רב לפני כן תוך פגיעה מינימלית בכל הצדדים?

אז גם אם בכל זאת תבחר רשות המסים להיאחז בהסבר שלפיו היתה הזדמנות והיא תמה, ראוי כי תשקול למצב את הליך הגילוי מרצון מחדש ובדרך קבע, כדי שיהיה כלי אפקטיבי בידי האזרח לגלות עבירות מס ולהשיב את חובו. עסקה טובה לכל הצדדים.

הכותבת היא עורכת דין, מומחית במיסוי פלילי ועבירות כלכליות

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker