שני מחדלים אדירים ורעיון אבסורדי שתוקעים אתכם כל בוקר בפקק

הציבור הישראלי כבר הבין שהיי־טק הוא מנוע חשוב של מסים למשק הישראלי, אבל בסופו של דבר הקבוצה שנהנית מהאקזיטים אינה גדולה ■ תחבורה ציבורית ראויה למדינה שמתהדרת בתואר "סטארט־אפ ניישן" אין לנו, אבל הרבה מיליונרים ומיליארדרים יש לנו

גיא רולניק
גיא רולניק
פקקים בגוש דן. מדיניות תמחור הנסיעות כיום היא בושה ליעילות וחרפה לשוויוניות
פקקים בגוש דןצילום: מגד גוזני

24 שעות אחרי הרכישה של הבאנה לאבס על ידי אינטל, הכותרות ירדו מאתרי האינטרנט. פעם, לפני לא הרבה שנים, כשחברה גלובלית היתה רושמת צ׳ק של כמה מיליארדי דולרים, במזומן, עבור חברה ישראלית קטנה, החגיגה היתה ארוכה יותר. הרבה יותר.

עובדי הבאנה לאבס ויזמיה חגגו השבוע. גם יש פקיד שומה אחד מרוצה - רגע לפני שהשנה נסגרת יש סיכוי טוב לגבייה נוספת של כמיליארד שקל מהיזמים והעובדים. אבל עבור מיליוני ישראלים היחס לעסקה אדיש ולעתים פחות מכך.

20 שנה מאז שהחל גל האקזיטים הגדולים, הציבור הישראלי כבר הבין שהיי־טק הוא מנוע חשוב של מסים למשק הישראלי, אבל בסופו של דבר הקבוצה שנהנית מהאקזיטים אינה גדולה. שיעור עובדי ההיי־טק מסך העובדים במשק נע סביב 8%–9%. כבר יותר מעשור רוב העובדים בהיי־טק ובוודאי מחוצה לו מבינים את הסטטיסטיקה: האקזיטים הם משחק שבו משתתפת קבוצה קטנה מאוד. זו חגיגה, אבל לא שלהם.

>> למה אין בישראל מטרו? האזינו לפודקאסט האינטרסנטים

0:00
0:00

מי שמסרבים לפעמים להפנים זאת הם קברניטי המשק שלנו. ביום שלישי השבוע התכנסו כמדי שנה אנשי המשרדים הכלכליים בירושלים יחד עם כלכלנים וכמה אנשי עסקים לכנס השנתי של המכון הישראלי לדמוקרטיה. בזה אחד זה עלו ובאו אנשי האוצר, בנק ישראל והמשרדים הממשלתיים עם הניתוחים והתחזיות שלהם. בזה אחר זה הם חזרו על הצורך להשקיע בקטר ההיי־טק, לעזור להיי־טק, לפתח את ההיי־טק. הכל נכון, אבל למיליוני ישראלים זה פחות ופחות רלוונטי.

לפני עשר שנים בדיוק הקדיש מגזין TheMarker, בעריכת סיון קלינגבייל, את גיליון אוקטובר 2010 למצב התחבורה הציבורית בישראל. התחזית שהביא מי שהיה אז כתב התחבורה של TheMarker וכיום עורך העיתון, אבי בר־אלי, היתה פשוטה: אם לא ייעשו צעדים משמעותיים, תוך עשור הכבישים בישראל צפויים להיות גיהנום. בדרך כלל תחזיות של עיתונים כלכליים לא שוות את הנייר שהן כתובות עליו, אבל הפעם המגזין דייק. הפרויקט המיוחד של המגזין צפה בדיוק מבהיל את המציאות של מיליוני ישראלים כיום. האם היה לקלינגבייל ובר־אלי כדור בדולח? תובנה מיוחדת? כנראה שלא. הנתונים היו פשוט חדים וברורים. היו ידועים לכל מי שרצה לראות: השקעות מעטות וכושלות בתחבורה ציבורית וכמות גדלה של מכוניות שעולה על הכבישים וריכוז התעסוקה בערים הגדולות.

שער מגזין TheMarker באוקטובר 2010
שער מגזין TheMarker באוקטובר 2010

ומה נעשה בעשור הזה? מעט מאוד. האם בנק ישראל, אגף התקציבים, משרד האוצר, המועצה הלאומית לכלכלה ומשרד התחבורה הכו על חטא? מישהו מנסה להבין איך זה קרה? מישהו אמר שצריך להסיק מסקנות? לא שמענו מלה בכיוון הזה השבוע בכנס השנתי של המכון הישראלי לדמוקרטיה. כמובן שכולם שילמו את מס השפתיים ש"חשוב להשקיע בתחבורה הציבורית", אבל אווירת חירום או הסקת מסקנות לא היתה שם.

תחבורה ציבורית ראויה למדינה שמתהדרת בתואר "סטארט־אפ ניישן" אין לנו, אבל הרבה מיליונרים ומיליארדרים יש לנו. אתמול חשפו מירב מורן ושוקי שדה את השיטה של מכון המחקר פיוצ'ר מוביליטי בהובלת מנהל רשות החברות ואגף התקציבים לשעבר, אורי יוגב, שהקים ארגון שהוא לכאורה ללא מטרות רווח ומתיימר לסייע בפתרון בעיות התחבורה של ישראל - אך נוסד בסיוע בן מיליארדר של ענף יבוא הרכב (חרל"פ) וממומן על ידי מיליארדר של ענף יבוא הרכב (אגמון).

הרעיון שהאינטרסים של המיליארדרים ששולטים ביבוא הרכב לישראל משתלבים באינטרסים של מיליוני ישראלים שעומדים כל בוקר בפקקים, או ממתינים לאוטובוס המאחר או לקרון הרכבת הצפוף, הוא אבסורדי. שורה ארוכה של בכירים לשעבר בשירות הציבורי ובאוצר, שבתקופתם התרחש המחדל של היעדר ההשקעה בתחבורה ציבורית, הצטרפו ל"וועדה הציבורית" של מכון פיוצ'ר מוביליטי, ובכך הם נותנים לגיטימציה לשיטה. זו כמובן לא שיטה ישראלית: תחקירים עיתונאיים חשפו בשנים האחרונות איך מכוני מחקר יוקרתיים כמו ברוקינגס לוקחים כסף מחברות ענק ומייצרים "מחקרים" ו"דיונים" שהם בעצם לובי סמוי לקידום האינטרסים של התורמים. התוצאות בארה"ב כבר ידועות: מדיניות כלכלית שמשרתת במקרים רבים את המאיון והאלפיון העליון. העליבות של מערכת הרכבות והתחבורה הציבורית בחלקים רבים בארה"ב מזכירה את המחדלים בישראל.

אוטובוס בתל אביב
השקעות מעטות וכושלות בתחבורה ציבורית וכמות גדלה של מכוניותצילום: מירב מורן

המחדל של התחבורה הציבורית משתלב במחדל האדיר השני שנשאר יתום: מחירי הדיור. כי אם אתה לא מחובר לאחד ממוקדי הכסף והכוח, המונופולים או לקומץ חברות ההיי־טק הגדולות - שכר הדירה ומחירי הדירות בערים הגדולות דחקו אותך החוצה, הרחק ממרכזי התעסוקה הגדולים בישראל. ואם נדחקת החוצה, זה אומר שאתה מבלה בפקקים כל בוקר. אבל הפוליטיקאים שלנו בינתיים לא מוטרדים. הם משוכנעים שגם במערכת הבחירות הבאה הם יצליחו למכור למצביעים את הסחורה הרגילה - שנאה למחנה השני במקום תוכניות מדויקות עם פתרונות אמיתיים לבעיות שמכאיבות לציבור.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker