היסטריית תמ"א 38 רק תעלה את מחירי הדיור

מדיניות החלם בעניין לא תתרום ולו אף דירה אחת נוספת להתחדשות העירונית, ורק תחריף את משבר הדיור

רוני מזרחי
פרויקט תמ"א 38 ברעננה
פרויקט תמ"א 38 ברעננהצילום: עופר וקנין

מדיניות הממשלה בנושא התחדשות עירונית הפכה באחרונה בעליל למדיניות חכמי חלם של טלאי על גבי טלאי. במהלך הקיץ האחרון ננטש מאבק איתנים בין מנכ"לית מינהל התכנון דלית זילבר לבין ראש מטה הדיור זאב בילסקי ומנכ"ל הרשות להתחדשות עירונית חיים אביטן, בשאלה אם להפסיק את תמ"א 38 לאלתר (אליבא דזילבר), או להמשיך אותה בשיא המרץ (אליבא דבילסקי ואביטן).

לפני כמה שבועות הושגה פשרה בין שתי העמדות ההפוכות, שהיתה הרע מכל העולמות. הפשרה גרסה כי מחד גיסא, יש להפסיק את תמ"א 38 ולמצוא לה חלופה נאותה להתחדשות עירונית; ואולם מאידך גיסא יש לתת לתמ"א ארכה נוספת בת שלוש שנים, עד אוקטובר 2022, כדי שתימצא בינתיים אלטרנטיבה ראויה.

אלא מה? חכמי חלם לא שיערו בנפשם שהחלטת הפשרה הזו תביא יחד עמה, ובאופן מיידי, פקפוקים משמעותיים ביותר, הן אצל ראש הערים, הן אצל היזמים והקבלנים והן אצל הדיירים, האם עצם ההארכה הקצובה בזמן הזאת, אין משמעותה בפועל סתימת הגולל על עידן תמ"א 38.

ואכן, במהלך השבועות המעטים שחלפו מאז, נוצרה בוקה ומבולקה בשוק ההתחדשות העירונית, ראשי ערים ויזמים שעדיין האמינו איכשהו בתמ"א התחילו לא רק לפקפק בקול רם, אלא גם לעצור בפועל תוכניות תמ"א 38 שעמדו על מוכנות לאישור וליציאה לדרך.

אצו רצו חכמי חלם, התייעצו, שקלו וטרו, ולבסוף הגיעו למסקנה שעל מנת שחלילה לא תיעצר תמ"א 38 לחלוטין, יש לקדם טלאי נוסף על הטלאי הקודם: ועדת משנה של מינהל התכנון החליטה — לא יאומן — להעניק לראשי הערים והרשויות סמכויות נרחבות יותר לגבי תמ"א 38, בתוכם נושאים דוגמת היטלי השבחה, זכויות לנדל"ן מסחרי וכו'.

עוד לא תמה
עוד לא תמה

מעניין מדוע נזכרו בכך דווקא בעיתוי הנוכחי ולאחר קרוב ל–15 שנות תמ"א 38?

הייתי נזהר מהשימוש במונח "היסטריה", אך כך זה נשמע בעליל. כשאין מדיניות ואין תפישה אסטרטגית של התחדשות עירונית כמכשיר לאומי לקידום מיליון דירות חדשות בכל רחבי המדינה, כולל בפריפריה, כולל הרחבת זכויות ליזמים והפיכת תמ"א 38/2 (הריסה ובנייה) לאלטרנטיבה ראויה לפינוי־בינוי; כולל הגדלת זכויות ליזמים שיקדמו התחדשות עירונית בפריפריה לכדי 10 יחידות דיור על כל דירה שתתפנה; וכולל הפיכת תמ"א 38 למנוע משמעותי להגדלת היצע הדיור עד כדי 60–70 אלף יחידות דיור בשנה — זאת במקום 45 אלף בלבד כיום.

כשאין את כל הדברים הללו, אז מה יותר פשוט וברור מאשר ללכת על הפתרון הקל, הנוח והזמין לאותו רגע? ומה קל, פשוט וברור יותר מאשר לנסות לתקן טלאי אחד שלא הצליח, בטלאי נוסף שמן הסתם לא רק שלא יצליח, אלא גם יגדיל פי כמה וכמה יותר את הבוקה והמבולקה?

צר לי, אבל מדיניות חכמי חלם זו, לא רק שלא תתרום ולו אף דירה אחת נוספת להתחדשות העירונית, היא תייצר אפקט הפוך — תעצור עוד יותר את גלגלי תמ"א 38 בפרט וההתחדשות העירונית בכלל, לא תוסיף כהוא זה להיצע הדיור, ותתדלק מחדש את עליות המחירים בשוק.

הכותב הוא נשיא לשכת הקבלנים ובעלי קבוצת מזרחי ובניו

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker