במקום להאשים משאיות בתאונות, תתחילו לתכנן כבישים כמו שצריך

בישראל אין אזורי חניה ומנוחה לרכב כבד, אין מספיק מפרצי עצירה — והשוליים לרוב צרים ולא תקניים

גבי בן הרוש
גבי בן הרוש
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
כביש 431 ממודיעין לראשל"צ
כביש 431 ממודיעין לראשון לציוןצילום: אלון רון

תשתית תחבורתית אמורה לספק את תנאי הדרך הנוחים ביותר למשתמשי הרכב וסביבתם. נוחים במובן של חיסכון בזמן ובדלק ושיפור איכות החיים של האזרחים, אך הרבה יותר חשוב מכך — במובן של שמירה על בטיחות משתמשי הדרך והכביש באשר הם, תוך מזעור הסיכוי לתאונה והקטנת רמת הפגיעה במקרה שבו לצערנו כן התרחשה התאונה.

בישראל קיים פער גדול בין התיאוריה למעשה. כך לדוגמה, אין במדינה אזורי חניה ומנוחה לרכב כבד, אין מספיק מפרצי עצירה והשוליים לרוב צרים ולא תקניים.

בעקבות בג"ץ שאותו הגישה מועצת המובילים, התחייבה המדינה ב–2003 להפוך את הקמת אזורי החניה והמנוחה בצירים הראשיים לפרויקט לאומי, אך מאז לא נעשה דבר. ההבטחות כללו גם בניית שוליים רחבים על פי התוכנית הגיאומטרית של נתיבי ישראל ובהתאם לתקן הבינלאומי של שלושה מטרים בכבישים החדשים.

למרות זאת, השוליים בכבישים החדשים, מאילת בדרום עד דן בצפון, כולל בכביש 6, אינם תקניים והם ברוחב של 2.40 מטרים בלבד. רוחב אוטובוס ומשאית הוא לפחות 2.55 מטרים, כך שעצירה בשול יוצרת חסימה בכביש ראשי וגורמת לתאונות קשות, המהוות 12% מכלל התאונות הקטלניות במדינה.

העולם מתנהל על פי תקנים בינלאומיים, בעיקר באירופה שבנויה על הסדרי תחבורה בילטרליים בין מדינות, כדי ליצור תקן אחיד של תנועה בכבישים. גרמניה, למשל, שמובילה בתחום התשתיות באירופה, דואגת באמצעות סיוע מקצועי ומימוני שהתשתיות במדינות פחות מפותחות כמו פורטוגל, יעמדו בתקנים, יבטיחו אחידות בתקן ושלא יהיה מצב שהכבישים במדינות אלה יהיו נחותים לעומת מדינות מפותחות — וכך משתמשי הדרך נהנים גם במעבר בין המדינות השונות.

אני יוצא מתוך הנחה שבפקולטות להנדסה מלמדים את התקנים כהווייתם, אך כאשר בוגרי הפקולטה הופכים לבעלי תפקיד באחד מגופי התכנון והביצוע, אנו מוצאים לא אחת מחדלים והחלטות שיתקבלו אולי תחת אילוצים תקציביים ואחרים ומותירים את תעודת המהנדס כריקה מתוכן.

הגיע הזמן לשלב בלימודים — מעבר להענקת ידע טכני — את "שבועת המהנדס", לפעול אך ורק על פי תקנים ולסרב לאשר תשתית שאיננה עומדת בתקן. מהנדס אזרחי צריך להבין שאחריותו לחיי אדם לא שונה מזו של רופא.

על פי נתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, עלות התאונות למשק נאמדת ביותר מ–20 מיליארד שקל בשנה, מתוכם כ–5 מיליארד שקל על תאונות הנגרמות בגלל רכבים כבדים. אם כך, מהי השקעה של כמה מיליונים בתשתיות פשוטות לעומת אותם 5 מיליארד, בהתחשב בכך שאותם כמה מיליונים יכולים להציל חיים?

אני מצפה מהטכניון, המוסד המוביל בתחום ההנדסה האזרחית, שלא יישאר רק במגדל השן של האקדמיה, אלא יטול על עצמו אחריות ויחקור את המחדלים בכבישי הארץ, גם בחדשים, ושישמיע אמירה משמעותית בנושא.

הכותב הוא יו"ר מועצת המובילים והמסיעים והתאחדות בעלי מפעלי הובלה בישראל

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker