הזכות לפרטיות: יש דברים שמעסיקים לא צריכים לדעת - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הזכות לפרטיות: יש דברים שמעסיקים לא צריכים לדעת

באחרונה מתחזקת המגמה של הגנה על האוטונומיה של העובד אל מול המעסיק, באמצעות הצבת חסמים כלכליים ופליליים ■ המחוקק ובתי המשפט מציבים שלט "אין כניסה" רעיוני, המסמן סוגי מידע מסוימים כשטח פרטי

תגובות
חלל עבודה משותף בהרצליה
דניאל צ'צ'יק

הזכות לפרטיות של עובדים ושל מועמדים לעבודה זכתה בחודשים האחרונים לחיזוק. לחקיקה נוספו הגבלות חדשות על יכולתם של מעסיקים לברר מידע הנוגע לעובדים ולמועמדים לעבודה. במקביל, בית המשפט העליון חיזק את הזכות לפרטיות מזווית אחרת, המגבילה את יכולת המעסיק להתגונן מפני תביעת עובד בעניינים מסוימים. בדרך זו מנסים המחוקק ובתי המשפט לאזן בין הכוח של המעסיק לזה של העובד, ולמגר שימוש פסול במידע אישי, שנהפך לנגיש וזמין יותר מתמיד.

באפריל נכנס לתוקף חוק נתוני אשראי, הקובע כי במסגרת יחסי עבודה אסור לדרוש מאדם למסור נתונים או דירוגי אשראי לגביו. לגישת המחוקק, הניסיון להסיק מהתנהגות אדם בתחום האשראי על התנהגותו כעובד הוא בעייתי ועשוי להוביל למסקנות ארגוניות־מקצועיות שגויות. כלומר, הסיבות שהפכו אדם לחדל פירעון אינן קשורות בהכרח לאמינותו או לתפקודו כעובד ונדרשת התערבות, כדי למנוע גישה ושימוש במידע זה.

מלבד חוק נתוני אשראי, חוקק תיקון לחוק המידע הפלילי ותקנת השבים. התיקון, שייכנס לתוקף בעוד כשנתיים, אוסר על דרישת מידע פלילי ממועמד לעבודה או מעובד. מעסיק שהביא מידע כזה צפוי למאסר של עד שנה.

באחרונה נוסף נדבך משמעותי להגנה על פרטיות עובדים בפסיקה חדשנית בבג"ץ, שלפיה עובדת שהוטרדה מינית במקום עבודתה אינה חייבת לוותר על חיסיון הטיפול הנפשי כדי לתבוע פיצויים. נקבע כי חשיפת תרשומות הקשורות בטיפול הנפשי מהווה פגיעה בלתי מידתית בפרטיות ועשויה להוביל לאפקט מצנן ביחס להגשת תביעות. פסיקה זו משרתת, בראש ובראשונה, ערך חשוב של קידום המלחמה בהטרדות מיניות.

ניכרת, אם כן, מגמה של הגנה על אוטונומיית האדם אל מול המעסיק, באמצעות הצבת חסמים כלכליים ופליליים. בכך המחוקק ובתי המשפט מציבים שלט חוצות ועליו סימן "אין כניסה" רעיוני, המסמן סוגי מידע מסוימים כשטח פרטי של אוכלוסיות המועמדים לעבודה והעובדים, שאליו הכניסה למעסיקים אסורה.

אין ספק שיחסי הכוחות בין מעסיקים לעובדיהם מחייבים התערבות בהגנה על פרטיות העובדים. עם זאת ראוי שלא לשכוח ערכים נוספים ואינטרסים רחבים שראויים גם הם להגנה. למשל, המחוקק סבר שמידע על יכולת פירעון של עובד הוא בלתי רלוונטי למעסיק, אך זו גישה חד־צדדית צרה, המתעלמת מהצרכים ולעתים גם מהחובות של מעסיקים כלפי צדדים שלישיים כמו לקוחות ועמיתים. זאת, במיוחד אם מדובר בעובדים הנושאים בתפקידים מסוימים, שלגביהם המידע הזה עשוי להיות קריטי, או בסיטואציות רגישות שעשויות להתעורר.

יש למצוא איזון בין מכלול האינטרסים, ולמצוא דרך לאמץ פתרונות נוספים כדי למנוע פגיעה מיותרת באינטרסים שונים ובציבורים רחבים.

עו"ד קליינברגר־אתר היא ראשת מחלקת דיני עבודה; סטמרי הוא עו"ד במחלקת דיני עבודה, במשרד ארדינסט, בן נתן, טולידאנו ושות'



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות