בשם ההתייעלות, משנים את שיטת המשפט בישראל

תקנות סדר הדין האזרחי החדשות מניחות לא רק את קיומו של עורך הדין המושלם, אלא גם את קיומו של השופט המושלם - שופט-על, אל טעותי ■ רק כך ניתן להסביר את ההרחבה המשמעותית של סמכויות בית המשפט, שיש בה משום שינוי של נקודת שיווי המשקל הקיימת

בית משפט
התקנות החדשות מייצרות מערכת שיפוטית נוקשה, נעדרת גמישותצילום: אוליבייה פיטוסי

ב-5 בספטמבר 2019 היו אמורות להיכנס לתוקף תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, ולהוביל לשינוי של הסדר הדיוני הנהוג מזה 55 שנה, אולם מועד תחילתן נדחה. על פניו, למתבונן מבחוץ נראה כי מדובר במהלך חקיקתי מאוזן, המבקש לקדם תכליות ראויות של הגינות דיונית, שיוויונית, ודאות ועשיית צדק, לצד יעילות והתייעלות. בפועל, התמונה הכוללת המתגבשת מקריאה מעמיקה ומלימוד של התקנות, שונה.

אותה התייעלות דיונית אינה מתבטאת רק במתן הוראות מדוקדקות שאין לסטות מהן, לגבי היקף ומבנה כתבי טענות, לוחות הזמנים ומבנה ההליך, אלא גם ביצירת רצף של הוראות שמהן עולה ציפייתו של המחוקק כי עד למועד קדם המשפט הראשון, תגובש באופן מלא מסגרת הדיון, וכלל הסעדים הנדרשים לצדדים לטובת ניהול ההליך יהיו "על השולחן".

שר המשפטים, אמיר אוחנה
שר המשפטים, אמיר אוחנהצילום: אמיל סלמן

כך, לצורכי המחשה, המחוקק דורש כי עד 14 ימים לפני מועד הקדם הראשון, ורק לאחר פנייה לצד שכנגד, תוגש "רשימת בקשות" (עד אז בקשות לא יידונו) ובקשות אלו יעלו בדיון הקדם. רשימה זו אמורה, ככלל, להיות ממצה ולכלול את כל הסעדים הנדרשים במסגרת ההליך. הגשת בקשה בהמשכו של ההליך תעשה רק באישור בית משפט ובכפוף להצגת "הצדק סביר" ל"מחדל". כדי למנוע ריבוי בקשות, שלכאורה מתבקש בנסיבות כאלה, נקבע בתקנות כי ביחס לכל בקשה ייפסקו הוצאות.

לכך יש לצרף את הדרישה להשלים עד למועד דיון הקדם הראשון את ההליכים המקדמיים, שגם הם הוגבלו בהיקפם (למשל שימת מגבלה על מספר השאלות בשאלון), והחובה להמציא תצהיר גילוי מסמכים, שהסנקציה על אי מסירתו היא מחיקת כתב הטענות של אותו צד.

משמעות הדרישה לגדר ולקבע את מסגרת ההליך עד למועד הקדם הראשון היא הרת אסון עבור ציבור עורכי הדין, שיידרשו לגבש אסטרטגיה ו"קו מנחה" מיומו הראשון של ההליך. על אף שבמרבית המקרים הדבר רצוי, הרי שבפועל הוא לא תמיד אפשרי. דרישה זו מטילה על עורכי הדין נטל כבד ועלולה להפוך כל החלטה לגיטימית שבשיקול דעת לתקלה פוטנציאלית עד כדי רשלנות מקצועית. על פי התקנות, ניהול אסטרטגי של ההליך הוא דבר פסול, ועומד בניגוד לעיקרון השקיפות.

שרת המשפטים לשעבר, איילת שקד. הכריזה על הרפורמה בשנה שעברה
שרת המשפטים לשעבר, איילת שקד. הכריזה על הרפורמה בשנה שעברהצילום: עופר וקנין

בנוסף, התקנות החדשות מניחות לא רק את קיומו של עורך הדין המושלם, אלא גם את קיומו של השופט המושלם - שופט-על, אל טעותי. רק כך ניתן להסביר את ההרחבה המשמעותית של סמכויות בית המשפט, שיש בה משום שינוי של נקודת שיווי המשקל הקיימת. כידוע, שופטים גם הם בני אדם, המחזיקים בדעות ובתפישות עולם שונות, לרבות ביחס למערכת המשפט ותפקידיה. היקף שיקול הדעת המופקד בידיהם על פי התקנות החדשות - הן במתן אפשרות "לתקן תקלות" והן ביחס לניהול ההליך בכללותו - בעייתי ביותר.

בשורה תחתונה, התקנות החדשות נושאות בחובן שינוי ממשי ומוחשי של עקרונות יסוד בשיטתנו המשפטית האדברסרית, כל זאת בשם היעילות, הפישוט, הקיצור וההחשה.

אין זה ראוי ששינוי מהותי מסוג זה יעשה על דרך של תיקון תקנות פרוצדורליות, ללא הדיון הציבורי המתבקש.

התקנות החדשות מייצרות מערכת שיפוטית נוקשה, נעדרת גמישות. עבור מרבית הציבור, ניהול הליך משפטי כרוך בהשקעה כספית ובהשקעה נפשית. על רקע נסיבות אלו, פנייה לערכאות נעשית תחת ההנחה שיהיה למתדיין יומו בבית המשפט. לא ניתן לקבל מצב דברים שבו זכות יסודית זו תיפגע בשל תקלות פרוצדורליות. קשיחות יתר סופה להיגמר בשבר. שבר זה, בדמות הפגיעה באמון הציבור (לקוחות ועורכי דין) במערכת המשפט, אינו ראוי, אינו רצוי ואינו מחויב המציאות.

הכותבת היא עורכת דין, שותפה מייסדת במזור בית הלחמי עורכי דין, יו"ר משותפת בפורום חדלות פירעון והסדרי חוב בלשכת עורכי דין, מחוז חיפה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker