אם לא נתעורר, התרסקות הכלכלה בעשור הקרוב תהיה בלתי־נמנעת

שני עובדים במגזר העסקי מתחזקים עובד אחד במגזר הציבורי, ויחס זה ישתנה לרעה אם מישהו סבור שהמגזר העסקי אטרקטיבי יותר, הרי שהוא טועה ■ רמת השכר הממוצעת ותנאי השכר במגזר הציבורי טובים יותר מאשר במגזר העסקי

אוריאל לין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בניין משרד החוץ בירושליםצילום: אוליבייה פיטוסי
אוריאל לין

המגזר הציבורי בישראל דומה לקרחון ענק. הוא שט אט־אט לעבר כלכלת ישראל, ובסופו של דבר ימחץ אותה. חלק מאתנו מבינים זאת, אבל מניחים כי נקודת הריסוק תהיה בעתיד הרחוק, ועל כן אינם רוצים להתמודד עם המצב כבר עכשיו.

חלק אחר חוגג על סיפון אוניית הכלכלה ומתבשם מנתוני המאקרו העכשוויים. ואולם אם לא נדע לבלום את מגמת גידולו של המגזר הציבורי בעשור הקרוב, התרסקות כלכלת ישראל היא בלתי־נמנעת.

נתבונן בנתוני המאקרו — בעשור שבין 2008 ל–2018, עלה מספר העובדים במגזר הציבורי ב–65%, מ–795 אלף ל–1.3 מיליון. כלומר, תוספת של יותר מ–500 אלף מקומות עבודה. אין ספק, חלק מהגידול הוא בשירותים הכרחיים, כמו מערכת הרפואה בישראל, מערכת החינוך וכוחות הביטחון. ואולם כמחצית מהגידול שייכת לגידולה המתמיד של האדמיניסטרציה.

לעומת גידול זה, מספר העובדים במגזר העסקי באותה תקופה גדל רק ב–27%, מ–1.9 מיליון ל–2.5 מיליון. הפרשי גידול אלה הם מגמת קבע, גם במבחן 20 או עשר שנים.

שני עובדים במגזר העסקי מתחזקים עובד אחד במגזר הציבורי, ויחס זה ישתנה לרעה. אם מישהו סבור שהמגזר העסקי אטרקטיבי יותר, הרי שהוא טועה. רמת השכר הממוצעת ותנאי השכר במגזר הציבורי, בנוסף לשריון וקביעות, טובים יותר מאשר במגזר העסקי. גם בחיפוש מקומות עבודה, לרוב המגזר הציבורי בעל כוח משיכה גדול יותר מהמגזר העסקי.

מה שעצוב הוא שריבוי עובדי השירותים במגזר הציבורי אינו מעלה את הפריון, אלא דווקא מוריד אותו — כפי שעלה במחקר שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה ופורסם במארס. יתר על כן, בהתאם לדו"ח הכספי של מדינת ישראל ל–2018, שפורסם ביולי האחרון, הוצאות השכר של הממשלה עלו ב–3.5 מיליארד שקל, מ–99 מיליארד שקל ל–102.5 מיליארד שקל, כאשר סעיף זה אינו כולל תוספת 3 מיליארד בגין פרישת עובדים.

גידולו של המגזר הציבורי אינו מפתיע לנוכח העובדה שבמדינת ישראל השכלנו להקים לא פחות מ–209 גופים רגולטוריים. לשם השוואה, באוסטרליה יש 80 ובהולנד - 18 בלבד. גופים רגולטוריים אלה באופן מתמיד שואפים להרחיב את תחומי ממלכתם, ושואפים להגדיל את כוח האדם העומד ברשותם. הם זקוקים לסיפוק והישגים, המתבטאים ביצירת רגולציה נוספת. מגזר ציבורי עודף מייצר רגולציה עודפת.

הממונה על שוק ההון לשעבר פירסמה בגאווה רבה שבתקופה של שנתיים וחודשיים היא העבירה לא פחות מ–170 יצירות רגולטוריות בהגדרות ובאופנים שונים, וזאת בניגוד להחלטת ממשלה מאוקטובר 2014 — שלפיה כל משרדי הממשלה אמורים להפחית את נטל הרגולציה ב–5% מדי שנה במשך חמש שנים.

מסת הענק הרגולטורית לא רק שמגדילה את המגזר הציבורי, אלא גם תורמת לחניקת המגזר העסקי ומגדילה את התמריץ לצאת ממנו ולעבור למגזר הציבורי.

רק פעם אחת בישראל נעשה ניסיון אמיתי להתמודד ברצינות עם גודלו של המגזר הציבורי. היה זה ב–2004–2006, שבהן כיהן בנימין נתניהו בתפקיד שר האוצר. בהמשך, שוב התעלמה ממשלת ישראל מהבעיה, משום שעל אף העול המוטל על המגזר העסקי, הוא גייס מספיק כוחות פנימיים, שיצרו המשך הצמיחה בשיעורים מתונים, שנחזו כמרשימים מול שיעורי הצמיחה הנמוכים באירופה.

הליכים אלה אינם יכולים להימשך, ואסור לנו להיות אדישים. המגזר העסקי מאבד במידה רבה את תנופתו וחיוניותו, בין היתר בגלל מדיניות כלכלית כושלת, המחלקת תמריצים לתושבי המדינה כדי שלא יבצעו רכישות בישראל, אלא יתעלו אותם לספקי חוץ דרך נתיב היבוא האישי.

אנו זקוקים לממשלה חדשה ואמיצה, שלא תחפש הישגים פופוליסטיים, אלא שתתייצב מול האמת ותדע לבלום את גידול המגזר הציבורי ולאפשר צמיחה מואצת של המגזר העסקי. הרבה ניתן לעשות, בחיסכון, בהתייעלות ובניידות־פנים מושכלת.

הכותב הוא נשיא איגוד לשכות המסחר

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker