במקום לבטל את תמ"א 38, צריך לצמצם את הוועדה המקומית - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

במקום לבטל את תמ"א 38, צריך לצמצם את הוועדה המקומית

הבעיה העיקרית של ענף הבנייה בישראל היא רישוי ■ אם אנו רוצים לשפר את הליכי הביורוקרטיה, אנו חייבים לשנות מהמסד ועד הטפחות את השיטה הנהוגה כיום

10תגובות
פרויקט תמ"א 38 ברעננה
עופר וקנין

באחרונה יצא מינהל התכנון בהכרזה שלפיה הוא יבטל את תוכנית תמ"א 38, ויגבש מדיניות חדשה ליום שאחרי. תמ"א 38 אושרה ב-2005 ל-5 שנים, אך נתנה למועצה הארצית לתכנון ובנייה סמכות להאריך את תוקפה ב-5 שנים נוספות. ב-18 במאי 2020 מגיעה לסיום תקופת ההארכה השנייה, ואז תצטרך המועצה להחליט אם להאריך את התוקף של התוכנית ב-5 שנים נוספות. על פי הכרזותיה האחרונות של יו"ר מנהל התכנון, המועצה הארצית לא מתכוונת לעשות זאת.

ההחלטה היא רעידת אדמה עבור עשרות חברות בנייה בארץ, רבות מהן מתמקדות בהתחדשות עירונית ובפרט בתמ"א 38 , כשהדבר יגרום לקריסתן.

עם זאת ביטול התוכנית הוא לא סיפור פשוט, ראשית, ישנם מקומות מסוימים שלא ניתן לבצע בהן דבר אחר מלבד תמ"א 38, וכן בשכונות שונות ברשויות מקומיות רבות, עיגנה כבר הרשות בתב"ע זכויות מכוח תמ"א 38.

בעולם אידיאלי, השאיפה של כולם – היזמים, הדיירים, הרשות המקומית ורשויות התכנון של המדינה - היא קידום התחדשות עירונית בשיטת פינוי בינוי. כשלוקחים מתחם שלם של מספר בניינים ומחדשים אותו, הרווח הכללי גדול יותר. התכנון המחודש של המתחם שנבנה על "לוח חלק" מאפשר פרישה רחבה יותר של שטחי ציבור, גיוון ועירוב שימושי מסחר, הקמת תשתיות ויצירת שטחים ירוקים והכל בצפיפות הגיונית יותר מתמ"א 38. קל יותר להעניק זכויות נוספות ליזם על מנת שהפרויקט יהיה כדאי כלכלית, והרשות המקומית מרוויחה התחדשות של הקהילה וחיזוק של האוכלוסייה.

אך פרויקטים כאלה לוקחים בישראל 10 ולפעמים 15 שנה על מנת שיקרמו עור וגידים. עד שמצליחים הדיירים לאשר תב"ע או עד שהיזם מצליח להוציא היתר בנייה, עוברים המעורבים דרך ייסורים של ממש, הנובעת בעיקר מחוסר התיאום והשקפת העולם השונה בין הוועדה המחוזית, שמאשרת בסופו של יום פרויקט התחדשות עירונית לבין הוועדה המקומית, שהמתחם עובר קודם כל דרך הידיים שלה, שהרי הוא בשטחה המוניציפלי ומושפעת מלחצי דיירים, לחצים פוליטיים ולעתים אינטרסים מנוגדים לוועדה המחוזית, שהשקפתה פנורמית יותר.

תמ"א 38 איננה הבעיה המרכזית של ענף הבנייה בישראל. הבעיה העיקרית היא רישוי. אם אנו רוצים לשפר את הליכי הביורוקרטיה, אנו חייבים לשנות מהמסד ועד הטפחות את השיטה הנהוגה כיום, שבה מרכזת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה כל כך הרבה כוח, ולצמצם את סמכויותיה.

ראשית, רצוי לבטל את הקלות הבנייה. כיום, כמעט כל יזם מבקש הקלות בנייה במסגרת קידום הפרויקט, אך אישור הקלות בדרך כלל תוקע פרויקטים בשנה נוספת עד לקבלת היתר, שכן ברוב המקרים מוגשות כנגדן התנגדויות. את העניין הזה יש לפתור מראש ולהגדיר תב"ע מתאימה לכל אזור, כזו שלא ידרשו לבקש עליה הקלות בנייה נוספות.

שנית, עדיף כי האחריות על קידום ואישור תוכניות בנייה מעל מספר יחידות דיור מסוים תהיה מוטלת אך ורק על הוועדה המחוזית או ועדה מיוחדת. הוועדה המקומית יכולה להסתפק באישור פרגולה או מחסן.

רק בדרך זו של ריכוז הסמכויות התכנוניות בידי ועדה אחת וביטול הקלות שאינן מוגדרות בתב"ע נצליח לפתוח את הפקק שנוצר בשנים האחרונות.

הכותב הוא מנכ"ל ובעלים של חברת שניר והחברה לפיתוח והתחדשות עירונית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות