להקשיב לציבור - שדה התעופה החדש צריך לקום בנבטים

יש לערער על האקסיומה שצה"ל חוסם 99% מהמרחב האווירי בישראל בימים כתיקונים. אם הגדרות המרחב האווירי הצה"לי גורמות לכך שנחיתה בנבטים בימי רגיעה ביטחונית תוסיף שעה לכל טיסה לעומת רמת דוד, יש להגדירו מחדש ולא לפסול את החלופה

שי קסירר
שי קסירר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
נתב"ג
נתב"גצילום: תומר אפלבאום

מירב ארלוזורוב הזהירה אותנו מפני "לחצים פוליטיים אדירים" על תהליך קבלת ההחלטות לבניית שדה תעופה חדש בישראל. נתב"ג, לפי התחזיות, "ייסתם" כשיגיע ל-39 מיליון נוסעים בשנה בעוד יותר מעשור, ולכן יש למהר לקדם שדה נוסף. לא אערער כאן על ההנחה שישנו צורך כזה, רק אציין שכל אחד מ-50 הנמלים העמוסים בעולם בימינו משרת לפחות 40 מיליון נוסעים בשנה.

שתי החלופות המובילות לנמל החדש הן רמת דוד ונבטים. ארלוזורוב מבקרת את "הלחצים הפוליטיים" לבחור את השנייה וברור כי היא מעדיפה את הראשונה, המכונה "מנצחת". ראשית עושה ארלוזורוב דה-לגיטימציה למתנגדים מצפון בכך שהיא מציירת אותם בתור אליטיסטיים החוששים מהרעש שיפגע באיכות חייהם. בכך היא מוחקת שלל טיעונים סביבתיים נגד שדה תעופה בעמק יזרעאל (לכלכליים, חברתיים וביטחוניים עוד נגיע).

למזלם של הקוראים מדרום לחיזוק הנגב, קצת קשה יותר לזלזל בכנות כוונותיהם. לכן כדי למחוק את טיעוניהם, מוצאים את התותחים הכבדים. במשוואה מול "הלחצים הפוליטיים" ארלוזורוב מציבה שיקולים ביטחוניים וכלכליים, ומנסה בכך לצייר עולם שבו ביטחון וכלכלה אינם קשורים לפוליטיקה.

לטענתה, וטו של חיל האוויר פוסל את חלופת נבטים. עצם הטענה שלחיל האויר ישנה זכות-וטו היא הצהרה פוליטית, גם הסתרת הסיבות שבגינן מתנגד החיל נובעת מהשקפה פוליטית המעמידה את הצנזורה מעל זכות הציבור לדעת. יש לערער על האקסיומה שצה"ל חוסם 99% מהמרחב האווירי בישראל בימים כתיקונים. אם הגדרות המרחב האווירי הצה"לי גורמות לכך שנחיתה בנבטים בימי רגיעה ביטחונית תוסיף שעה לכל טיסה לעומת רמת דוד, יש להגדירו מחדש ולא לפסול את החלופה. שצה"ל יתאים את אימוניו וטיסותיו בשגרה לצורכי הציבור ולטובת הקטנת פליטות גזי-חממה ולא להפך. בזמן מלחמה גם כך נטרפים הקלפים מחדש.

על נבטים מגנים במידת מה הסכמי השלום (הפוליטיים) עם מצרים וירדן, בעוד על רמת דוד מאיימות חיזבאללה וסוריה (שאינה יציבה פוליטית). ארלוזורוב מאיימת בתרחיש הקיצוני של מטוס שמתאבד על הכור בדימונה, במקום לעודד את התרחיש של הפסקת הפעלתו של הכור האטומי הזקן בעולם. השדה המדובר מתוכנן ל-2029, מספיק זמן לחשוב מחדש על מה עושים שם.

בנוסף, טוענת ארלוזורוב כי השיקול לטובת רמת דוד הוא כלכלי. ואולם, האקסיומה שיעילות כלכלית תושג באמצעות תחרות בין שדות התעופה, ההנחה שיעילות זו תושג באמצעות הפרטה של השדה ושדה הנבנה על קרקע ציבורית ולטובתו מפונה בסיס צבאי (שווי הקרקע בנגב נמוך לעין שיעור משווי בצפון) - כל אלו הן הנחות הנובעות ממאידיאולוגיה כלכלית-פוליטית מסוימת. כזו שלא מוצאת בעיה בכך שחברת ייעוץ בינלאומית תהיה זו שתקבל את ההחלטה לבחור בזכיין הבינלאומי שיפעיל את השדה. כמו שלמדנו לאחרונה עם הנמל הסיני בחיפה, גם בחירת זכיינים זו סוגיה פוליטית.

הקריאות לדה-פוליטיזציה של תהליכי קבלת ההחלטות בעצמן מונעות מהשקפה פוליטית מסוימת מאוד. ארלוזורוב בשם א-פוליטיות מדומיינת מוחקת את האפשרות של כלכלה המעדיפה את פיתוח הנגב, המתעדפת צמצום פגיעה סביבתית, המתנגדת להפרטה ואינה סוגדת לאלת התחרות. ארלוזורוב עוטפת שלל טיעונים פוליטיים בכסות ניטרלית של בטחון וכלכלה כדי להצדיק את השקפת עולמה שמעדיפה רווחים של תאגידים בינלאומיים על פני האפשרות של חיזוק הדרום.

כמו במקרה של שדה דב, ארלוזורוב מגנה את האפשרות של "התקפלות פוליטיקאים", אך לפעמים הפתרונות לבעיה, שנראים בעייתיים בטווח הקצר, הם אלו שהרבה יותר הוגנים כלכלית ויעילים פוליטית בטווח הארוך.

הכותב הוא דוקטורנט לתקשורת, פוליטיקה וסביבה באוניברסיטת ברייטון, אנגליה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker