איך לפתור את מצוקת החניה בתל אביב בלי לאמלל את התושבים - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

איך לפתור את מצוקת החניה בתל אביב בלי לאמלל את התושבים

הענקת תווי חניה בחינם לכל בעל מכונית בעיר היא השיטה הגרועה ביותר שניתן לבחור בה ■ האם לא ראוי שאדם שמשתמש יותר במשאב הציבורי גם ישלם יותר לקופה הציבורית?

98תגובות
מכוניות חונות בתל אביב
מוטי מילרוד

כשבבניין משותף עם עשר דירות יש עשרה מקומות חניה, נראה כי הפתרון המתבקש הוא חניה אחת לכל דירה, גם אם יש לדיירים 20 מכוניות, וגם אם יש דירות שבהן לדיירים אין מכונית כלל. זכותו של משק בית ללא מכונית להשכיר את החניה לאחר, ואילו משק בית עם שתי מכוניות ייאלץ למצוא פתרון לאחת מהן. אולי לשכור את החניה מהדיירים שאין להם מכונית, ואולי להחנות במקום אחר, נוח פחות.

אם אחד הדיירים יטען כי זו זכות יסוד של אדם להחנות את מכוניתו בחינם במגרש החניה של הבניין שבו הוא מתגורר, ולכן צריך להעניק תווי חניה לכל 20 המכוניות שבבעלות הדיירים, סביר להניח שהדיירים האחרים לא יקבלו את הצעתו. האם צריך בכלל להסביר ש–20 תווי חניה על עשרה מקומות חניה אינם מאפשרים חניה חינם לכולם? האם צריך להסביר ששיטה של "כל הקודם זוכה" — שזו המשמעות של יותר תווי חניה לחניון הבניין ממקומות בפועל — אינה הוגנת ואינה יעילה? הרי ברור שמדובר בשיטה שמפלה לטובה חלק מהדיירים, למשל את משקי הבית שיש להם כלי רכב רבים, בעיקר אם חלקם או כולם אינם בשימוש יומיומי, אבל הם יתפסו את רוב החניות על חשבון האחרים. שיטה זו פוגעת בדיירים שאין להם כלי רכב כלל, ומשמעותה היא שאדם שמסיים לעבוד מוקדם תמיד ימצא חניה, וזה שמסיים מאוחר לעולם לא ימצא חניה.

ומה אם יש בבניין עשר דירות ורק תשעה מקומות חניה? או אם לא כל הדירות שוות בגודלן, למשל חלק מהדירות הן דירות מפוצלות? אז הפתרון אולי מסובך יותר. למשל, מי שיוותר על חניה יקבל פיצוי כספי מהדיירים האחרים, או שאולי בכלל ישכירו את כל החניות, בדמי שכירות חודשיים או לפי שעה, ההכנסות יחולקו בין הדיירים בצורה שווה או על פי מפתח אחר, ומי שירצה לחנות ישלם. ואולם בכל מקרה, סביר כי דיירי הבניין יעדיפו הקצאה של מקומות החניה על בסיס תשלום, ולא יבחרו בשיטה של תווי חניה חינם לכל כלי רכב וכל הקודם זוכה. יש להדגיש כי גם החלוקה השוויונית של חניה אחת לכל דירה משמעה תשלום עבור חניה. התשלום הוא ויתור על ההכנסה מהשכרת החניה.

מה שברור ברמת הבניין מקבל תפנית דרמטית בהבנה הציבורית כשעוברים לדיון במדיניות עירונית. בישראל, העיריות מעניקות תווי חניה חינם לכל בעל מכונית, ואם יש מחסור בחניה, כפי שיש למשל בתל אביב, אז השיטה הגרועה כל כך לבניין בודד, היא השיטה הנבחרת עבור העיר: כל הקודם זוכה.

בתל אביב, למשל, יש מצוקת חניה ברוב האזורים. מספר מקומות החניה מוגבל, אך מחלקים תווי חניה לכל תושב בעל מכונית. לעתים גם שלושה וארבעה תווי חניה למשק בית יחיד. מדיניות חלוקת התווים גרמה לכך שמספר החניות בעיר מוגבל ואינו מספיק. כעת נדרש מנגנון הקצאה לחניות, והמנגנון שבחרה בו עיריית תל אביב הוא שילוב של חינם וכל הקודם זוכה.

המנגנון הזה אינו צודק ואינו יעיל, בדיוק מאותם השיקולים שהוא אינו צודק ואינו יעיל עבור בניין בודד. ואולי אוסיף כאן גם שיקול נוסף של צדק חלוקתי. בעל מכונית שמחנה במרחב הציבורי עושה שימוש במשאב ציבורי במחסור. האם לא ראוי שאדם שמשתמש יותר במשאב הציבורי גם ישלם יותר לקופה הציבורית? ומה לגבי זוג מבוגרים, שאין להם כלי רכב. הם לא עושים אף פעם שימוש בחניה, אבל פעם בחודש הם רוצים שילדיהם ונכדיהם יבקרו אותם, אבל הביקורים לא מתאפשרים, כי פשוט אין היכן לחנות? איך זה יכול להיות צודק או הגיוני?

יתרה מזאת, כאשר אדם או משפחה מחליטים לרכוש מכונית, או מכונית נוספת, הם מתעלמים מעלות משמעותית של החזקת הרכב — עלות החניה. זו עלות שבמצב הקיים של חניה חינם הם מטילים על אחרים. כל כלי רכב נוסף מצטרף לתחרות על מקומות החניה המצומצמים.

הפתרון המתבקש הוא חניה בתשלום, התשלום יגרום לאנשים שמחזיקים מכונית בשביל נסיעה פעם בחודש לשקול לוותר עליה. את ההכנסות מהתשלום יש להחזיר לתושבים. לא מדובר בגזירה על הציבור, אלא בחלוקה הגיונית של משאב במחסור, שבממוצע דווקא מיטיבה עם החלשים, שלרוב מחזיקים פחות כלי רכב.

הנה דרך להציג את הדברים בצורה שהציבור יוכל לראות שלא מדובר בגזרה: העירייה תחלק לכל משק בית, עם או בלי מכונית, תו חניה אחד (או חלוקה לפי קריטריון מורכב יותר, המביא בחשבון את גודל הדירה או תשלומי הארנונה). משק בית שירצה לוותר על התו, יוכל להחזירו לעירייה בתמורה לתשלום חודשי נדיב. משק בית שירצה תו נוסף, ישלם סכום חודשי משמעותי. מה צריך להיות המחיר של תו החניה? מספיק גבוה כדי לעודד מספיק אנשים לוותר על המכונית עד שיהיו מספיק מקומות חניה. זו רק גישה אחת. אפשר גם לעבור לתשלום לפי זמן עם מחיר משתנה בהתאם לשעות (מערכת שכבר אומצה בערים בעולם).

דבר אחד ברור, העיריות בישראל, ובראשן תל אביב, בחרו בגישה הפשוטה והפופוליסטית של חניה חינם, ובבחירה זו הן מאמללות רבים מתושבי העיר — בעלי כלי רכב שלא מוצאים חניה; חסרי כלי רכב, שרוצים שחברים ובני משפחה יוכלו לבקר אותם; והולכי רגל, שמכוניות חונות חוסמות עבורם את המדרכה. הטענה שמדובר על גזירה היא פשוט שגויה. מדובר על חלוקה שונה של נטל המס על התושבים — יעילה יותר וצודקת יותר.

הכותב הוא פרופסור לכלכלה במרכז הבינתחומי הרצליה ובאוניברסיטת ווריק בקובנטרי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות