מאות מיליוני סינים לא טועים: תנו לישראלים לשלם עם הסמארטפון - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מאות מיליוני סינים לא טועים: תנו לישראלים לשלם עם הסמארטפון

גם אם השימוש באפליקציות התשלומים יוגבל בשנים הקרובות על ידי בנק ישראל - מדובר בעתיד אמצעי התשלום בישראל

5תגובות
סניף KFC בשנחאי
בלומברג

אין צורך בכדור בדולח כדי לחזות את עתיד אמצעי התשלום בישראל, אלא פשוט להמריא לסין. באחד משיטוטי הצהריים בימיי הראשונים בסין, נכנסתי לסניף KFC בעיר צ'נגדו, בירת מחוז סצ'ואן. בכניסה ניצבו מכשירי הזמנה דיגיטליים, בדומה למכשירים שהתחילו להציף את רשתות המזון המהיר בישראל.

ואולם בניגוד לתהליך ההזמנה, שהיה די דומה להליך בישראל, התשלום היה מתקדם פי כמה. ראשית, אין קבלת כרטיסי אשראי (ובטח שלא מזומן), אלא רק תשלום באמצעות אפליקציות תשלום. כיצד התבצע התשלום? המבוגרים העדיפו לסרוק קוד QR, ה"היי־טקיסטים" עם חולצות מכופתרות העבירו שעון דיגיטלי ליד קולטן מתאים והצעירים פשוט חייכו למצלמה עם מערכת זיהוי פנים שקישרה את פניהם לחשבון שאותו יש לחייב.

583 מיליון סינים השתמשו ב–2018 באפליקציית תשלום סלולרי (70% מתוך 829 מיליון איש שמחוברים לאינטרנט), עלייה של 10.7% לעומת 2017. כיום בסין לא ניתן להסתובב בין דוכני שוק, חנויות, מסעדות ואטרקציות תיירות מבלי להיתקל בשני ריבועי קוד QR צמודים בכל מקום — האחד ירוק של חברת WeChat, חברת המסרים המיידיים המובילה בסין, והשני כחול של חברת Alipay, מקבוצת Alibaba.

לעתים זהו אמצעי התשלום היחיד שמתקבל בבית העסק, כך שללא חשבון מתאים לא ניתן ליהנות משירותים כמו אופניים להשכרה, אוטובוס תיירים וכרטיס למשחק כדורגל של הליגה הסינית. בתור תייר נאלצתי לא פעם לבקש ממקומי שישלם עבורי באפליקציה תמורת מזומן. ואולם המזומן שקיבלו ממני ודאי רק מסרבל אותם, שכן בסקר שנערך בסין ב–2016, 74% מהנשאלים העידו שהם יכולים להסתדר עם 100 יואן סיני במזומן במשך יותר מחודש.

מערכת זיהוי פנים בסניף KFC בשנחאי
בלומברג

שני הגופים שמושפעים מהמגמה הם השלטון והמוסדות הפיננסיים. בעוד השלטון נהנה ממיגור הכסף המזומן והשוק השחור, המוסדות הפיננסיים סובלים מאיבוד כוחן ומתחרות בשוק הפיננסי שבו שלטו עד כה. ב–2018 המוסדות הפיננסיים בסין ביצעו 220 מיליארד עסקות ללא כסף מזומן בסכום כולל של 3.8 טריליון יואן. זאת, לעומת 530 מיליארד עסקות בסכום כולל של 200 מיליארד יואן, שהתבצעו במוסדות תשלום לא בנקאיים, שבו שולטות Wechat ו–Alipay ב–90% מהשוק.

בישראל, התחרות בשוק הסליקה היא בין גופים פיננסיים בלבד, ולא מול גוף טכנולוגי, מכיוון ששלוש אפליקציות התשלומים הנפוצות הן בבעלות שלושת הבנקים הגדולים במדינה.

בנוסף, לאור מגבלות רגולטוריות של בנק ישראל, השימוש באפליקציות אלה מוגבללהעברות בין לקוחות פרטיים, ללא עסקות בין לקוחות לבתי עסק. ואולם אתמול פירסם בנק ישראל מתווה סופי שקובע כי אפליקציות התשלומים יוכלו לפעול גם מול עסקים בשלוש השנים הקרובות, תחת מגבלות. ייתכן שאישור זה עשוי להוביל לתחילת השינוי בהרגלי התשלום של הצרכן הישראלי. 

השיטוט בסין עשוי להתריע שהחלטת הנגיד בהטלת מגבלות על השימוש באפליקציות התשלום הוא רק דחיית הקץ. במציאות הישראלית, שבה הסמארטפון מלווה את שגרת יומנו, אין סיבה שלא נטמיע בעתיד הקרוב או הרחוק טכנולוגיות דומות, ונשנה את הרגלי התשלום שלנו.

לא רחוק היום שבו הסמארטפון, שהשתלט על האופן שבו אנו מתקשרים זה עם זה, מצלמים, צורכים חדשות, מוזיקה ומדיה, ישתלט גם על האופן שבו אנחנו משלמים. מעבר לים, מהפכת התשלומים כבר התחרשה, ואילו פה היא מתמהמהת בהתאם להחלטותיהם של קובעי המדיניות הכלכלית.

הכותב הוא בוגר טרי של תוכנית פכ"מ (פילוסופיה־כלכלה־מדע המדינה) באוניברסיטה העברית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות