הגיע הזמן להגביל את סמכות בתי הדין הרבניים - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הגיע הזמן להגביל את סמכות בתי הדין הרבניים

בתי הדין הרבניים ממשיכים לפסוק בניגוד לפסיקות העליון בטענה כי הם אינם כפופים לפרשנות העליון בעניינים שבסמכותם המקורית - והמתגרשים נאלצים להתמודד עם חוסר הוודאות שנובע בשל קיום שתי הערכאות המקבילות

3תגובות
בית דין רבני (אילוסטרציה)
טלי מאייר

באחרונה פורסם כי בית המשפט העליון יקיים דיון נוסף ב"פסק דין הבוגדת", שיקבע אם לאישה שבגדה יש זכות בבית המשותף. מדובר בפסק הדין שבמסגרתו בחר בית המשפט העליון שלא להתערב בפסק דינו של בית הדין הרבני הגדול, וקבע כי בית הדין הרבני לא חרג מסמכותו כאשר שלל מאישה את זכאותה לשיתוף בדירת מגורים עקב טענה לבגידה שלה בבעלה. שוב אנו עדים למצב בלתי־נסבל, שבו מעניש בית הדין הרבני אישה בוגדת באמצעות נגיסה בקניינה, והכל בחסות הדין העברי. עד מתי יצטרכו דיני נפשות להיטלטל בין סמכות אזרחית לדתית, ולהיות כנועים למרוץ הסמכויות האימתני? הגיעה העת לשינוי, ויפה שעה אחת קודם.

בישראל מתקיימות במקביל שתי ערכאות שיפוטיות, בית הדין לענייני משפחה (סמכות אזרחית) ובית הדין הרבני (סמכות דתית), ולשתיהן הסמכות להכריע בענייני גירושים — משמורת, מזונות ורכוש — ובלבד שנושאים אלה ידונו במסגרת תביעת הגירושים. מקורה של תופעה זו נעוץ בחוק שיפוט בתי דין רבניים. המשמעות מטרידה ביותר ומנציחה את חוסר הוודאות בפסיקות המתקבלות בערכאות השונות, ומעניקה לגיטימציה לערכאה הדתית — המחויבת לפסיקות בית המשפט העליון — לפסוק על פי דין תורה, גם אם מדובר בפסיקה מנוגדת.

אחת מתופעות הלוואי של קיום הסמכות המקבילה הזאת הוא מרוץ הסמכויות הידוע לשמצה. עד לא מזמן, היה ידוע כי לאישה עדיף לפתוח תיק גירושים בבית המשפט לענייני משפחה, ולהגיש באמצעותו את תביעת מזונות הילדים, ולא באמצעות בית הדין הרבני — שידוע בפסיקת מזונות ילדים נמוכה יותר. כמו כן, רווחה הדעה כי עדיף לגברים למהר ולהגיש את תביעותיהם לבית הדין הרבני. אלא שביולי 2017 פורסם פסק דין מהפכני של בית המשפט העליון, שביטל את חיובו הקבוע מראש של האב בתשלום המזונות לקטינים, וקבע כי שני ההורים חייבים באופן שווה במזונות הקטין מדין צדקה, בהתאם ליכולותיהם הכלכליות ועל פי חלוקת זמני השהות.

באחרונה פירסמה הנהלת בתי הדין הרבניים את דו"ח הגירושים השנתי, ופרט לעלייה שנרשמה ב–2018 באחוז המתגרשים בהשוואה ל–2017, הדו"ח מלמד כי חלה עלייה משמעותית במספר תביעות המזונות שהוגשו לבתי הדין הרבניים בהשוואה לתביעות המזונות שהוגשו אשתקד. לא מן הנמנע כי העלייה בהגשות תביעות המזונות לבתי הדין הרבניים משקפת את העובדה כי בתי הדין הרבניים, שמתעלמים מפסיקת העליון בנושא, קובעים מזונות גבוהים יותר מבית המשפט לענייני משפחה, בניגוד למצב שהיה קיים עד לפסיקת המזונות המדוברת.

בתי הדין הרבניים ממשיכים לפסוק בניגוד לפסיקות העליון בטענה כי הם אינם כפופים לפרשנות העליון בעניינים שבסמכותם המקורית, ובפרט בדיני מזונות, שממהותם נידונים לפי המשפט העברי. מתוך כך נטען כי על האב לבדו להמשיך ולשאת בצרכים ההכרחיים של הילדים.

ההחלטה על קיומו של הדיון הנוסף בעליון ב"פסק דין הבוגדת" נכון וחשוב, שכן הפעם מדובר בפסק הדין האזרחי שנותן לגיטימציה להענשת אישה על בגידתה באמצעות פגיעה ברכוש, תחת חסות של פסיקה שמרנית. יחד עם זאת, גלגולו של התיק הוא גם תעודת עניות למצב תביעות הגירושים בישראל, ומשקף את הטלטלות, חוסר הוודאות והייסורים שנאלצים המתגרשים לעבור בשל קיום שתי הערכאות המקבילות.

הגיעה העת לשינוי משמעותי, שיגביל את סמכותם של בתי הדין הרבניים לדון בענייני נישואים וגירושים בלבד, ולהשאיר את כל העניינים הכרוכים להליך הגירושים בידי בתי המשפט האזרחיים.

הכותבת היא עורכת דין, בעלת משרד לדיני משפחה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות