תקרת השכר למנהלי הבנקים נהפכה מהר מדי לרצפה - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תקרת השכר למנהלי הבנקים נהפכה מהר מדי לרצפה

מתן תגמול על הישגים מיוחדים, או על השגת יעדים שנקבעו מראש, הוא מכשיר ניהול מקובל וחשוב ■ יש מקום לאפשר את פריצת התקרה הקיימת בהחלטה מנומקת של הדירקטוריון

3תגובות
לילך אשר טופילסקי, מנכ"לית דיסקונט
עופר וקנין

באחרונה מתנהל ב–TheMarker ויכוח בעניין החוק להגבלת שכר המנהלים של מוסדות פיננסיים. התומכים בהגבלה טוענים כי רמת השכר שנקבעה מספיקה.

כך, עידו באום מראה כי היחס בין שכרה המוגבל של מנכ"לית בנק דיסקונט, לילך אשר־טופילסקי, לשכרו הבלתי־מוגבל של מנכ"ל הבנק השווייצרי UBS, סרג'יו ארמוטי, דומה ליחס שבין גודלם — ומכאן ששכרה של אשר־טופילסקי סביר. לפיכך, הפתרון לקושי של המוסדות הפיננסיים להתחרות על השגת טובי המנהלים אינו טמון בהסרת הגבלת השכר, אלא בהטלת מגבלה דומה על שכר המנהלים בכל החברות הציבוריות במשק.

ואולם גודל המאזן אינו המדד המתאים לקביעת שכר המנהלים. יש חברות קטנות שסיבוך עסקיהן, מצבן ומבנה בעלותן דורש יותר מיומנויות ניהול, ניסיון וכישורים אחרים מהנדרש בחברה גדולה יותר, שמצבה ומאפייניה נוחים הרבה יותר. מי שצריך להעריך את השכר הראוי הוא הדירקטוריון, אך הדירקטוריונים במערכת הפיננסית הישראלית נכשלו במשימה זו. מה שהביא לחקיקת ההגבלה היה לא רק גובה הסכומים ששולמו — אלא בעיקר היעדר הקשר בין התגמול להישגים.

איני מתנגד לכל התערבות בשכר המנהלים במגזר הפיננסי. עוד ב–1975 כתבתי במאמר ברבעון לכלכלה כי "בהיעדר תחרות יבוא, ובתנאי המבנה הקיימים של השווקים הפיננסיים, ניתן לחשוש מפני התהוות תמחיר של 'קוסט פלוס' לשירותים פיננסיים. אין בנמצא מנגנון כלכלי שימנע את המוסדות הבנקאיים מלהעמיס על מחירי השירותים הפיננסיים שהם מוכרים לציבור תוספות שכר בלתי־סבירות, הוצאות מינהלה בזבזניות ומרווחים רחבים של רווח".

עיקרון ההגבלה מקובל עלי, אך אני מוטרד מנוקשותו. תקרת השכר נהפכה במהירות לרצפה. כיום כל המנכ"לים מקבלים כמעט אותו שכר. מתן תגמול על הישגים מיוחדים, או על השגת יעדים שנקבעו מראש, הוא מכשיר ניהול מקובל וחשוב. אם נחזור לדוגמת בנק דיסקונט, האם לא היה מקום לתגמול מיוחד למנכ"לית ששינתה את פניו והעלתה את תשואתו להון מ–4.4% ל–9.8%? אני סבור שיש מקום לאפשר את פריצת התקרה הקיימת בהחלטה מנומקת של הדירקטוריון, שתהיה מבוססת על פרמטרים שנקבעו מראש.

קביעת תקרה לשכר מנהלים בכל החברות הציבוריות, תגרום יותר נזק מתועלת. חברות ישראליות רב־לאומיות חייבות להתאים עצמן לרמות שכר המנהלים במדינות שבהן הן פועלות. חברות פרטיות שירצו לפנות לגייס הון מהציבור יהססו לעשות זאת אם שינוי מעמדן ישבש את מערך התגמול של מנהליהן. במקרים קיצוניים, עלולות חברות להעביר את מרכזן אל מחוץ לישראל כדי להימנע מהמגבלה הקיימת. ברור שסטארט־אפים שמבקשים לפנות לשוק ההון לא יפנו לשוק הישראלי, שגם ללא מגבלות שכר אינו מועדף על ידן.

הכותב היה המפקח על הבנקים, יו"ר הבורסה לניירות ערך ויו"ר בנק לאומי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות