ראשי הערים לא יכולים להחליט כמה דירות לבנות בשטחם - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ראשי הערים לא יכולים להחליט כמה דירות לבנות בשטחם

הארנונה על דיור למגורים כל כך נמוכה, שתושבים נוספים אינם תורמים מספיק לתקציב הרשות המקומית כדי לאזן את הנטל שהם מוסיפים על המשאבים שלה ■ ייתכן שאין דרך כלכלית להבטיח שלעיריות יהיה כדאי למשוך עוד תושבים

7תגובות
שכונת נאות פרס בחיפה
אייל טואג

אם לא ייבנו מספיק יחידות דיור באזורי ביקוש מחירי דירות לא יירדו, ואף יעלו. לכן, בטווח הארוך חייבים לוודא שיש מספיק בנייה למגורים. פה בדרך כלל הדיון הציבורי מסתיים — אבל כדי שמשהו ישתנה, צריך להתעמק בנושא שלב אחד נוסף.

שני ניירות מדיניות, אחד של פורום קהלת (פיטוסי ושות', "פריצת חסמי הדיור בישראל חלק ב", 2015) ואחד של מכון אהרן (אקשטיין ושות', "האם לרשויות מקומיות יש תמריץ שלילי להגדלת האוכלוסיה בשטחן?", 2014), טוענים כי לעיריות אין שום אינטרס להגדיל את האוכלוסייה בשטחן. היות שזאת ההשלכה של בנייה למגורים, הן עושות מה שאפשר כדי להקשות על בנייה כזאת.

התמריץ השלילי העיקרי, לטענת החוקרים, הוא שהארנונה על דיור למגורים כל כך נמוכה, שתושבים נוספים אינם תורמים מספיק לתקציב הרשות המקומית כדי לאזן את הנטל שהם מוסיפים על המשאבים שלה. ארנונה על עסקים גבוהה יותר, ולכן עיריות רוצות להוסיף בשטחן עסקים שמשלמים הרבה וצורכים מעט שירותים — מה שיאפשר להן לשפר את השירותים לתושבים ולזכות בעוד קולות בבחירות המקומיות הבאות.

במכון אהרן ממליצים להטיל מס על ערך הקרקע שייכנס לתקציב העיריות. הרעיון הוא שקרקע שמתוכננת ומאושרת לבנייה שווה הרבה יותר, ולכן המס עליה יהיה גבוה יותר. זה יתמרץ את העיריות לתכנן קרקע כזאת — ואת בעלי הקרקע לבנות עליה. במכון קהלת, לעומת זאת, מציעים להעביר לרשויות מענק לפי מספר התושבים.

סביר להניח כי ההצעות האלה יצמצמו את הנזק לתקציבי העיריות מהגדלת היצע הדיור, ולכן הן הצעות טובות. חבל שאף אחד במערכת הפוליטית אינו מקדם אותן באופן אקטיבי. ואולם התקציב הוא כנראה אינו השיקול היחיד של העיריות.

תמריץ נוסף שיכול להרתיע עיריות מבנייה למגורים הוא האינטרסים של התושבים הקיימים. לאורך השנים, בין שני שלישים לשלושה רבעים מהישראלים גרים בדירות בבעלותם. משום שחלק לא מבוטל מהם ימכור את הדירה הנוכחית כדי לקנות דירה טובה יותר, יש להם אינטרס לשמור על מחירי דיור גבוהים לדירות שלהם. פחות היצע של דירות למגורים בעיר שלהם עוזר לשמור על מחירי דיור גבוהים. בנוסף, גידול באוכלוסייה בעיר שלהם מעלה את הנטל על תשתיות התחבורה ותשתיות אחרות — וזה יכול לפגוע במחירי הדיור גם כן.

לכן, במרבית הערים בישראל — ובמיוחד באזורי הביקוש — יש רוב של תושבים שהאינטרס שלהם הוא שלא תהיה בנייה למגורים בעיר שלהם. זוהי גם הסיבה לכך שמרבית הבנייה ביוזמה פרטית היא של דירות יקרות יחסית. הארנונה על דירות אלה גבוהה יותר והדיירים שלהן מעמיסים פחות על התשתיות בעיר.

שני ניירות העבודה שהוזכרו קודם מציעים שינויים במיסוי כדי להתמודד עם הבעיה, אבל כל עוד האינטרסים של התושבים המקומיים נשארים בעינם, לא בטוח ששינויים אלה יספיקו. למסקנה דומה הגיעו החוקרים אורטלו־מגנה ופרט (Ortalo–magné François and Andrea Prat, On the Political Economy of Urban Growth: Homeownership against Affordability, 2010), שעורכים ניתוח תיאורי של תמריצי התושבים הקיימים.

ייתכן שאין דרך כלכלית להבטיח שלעיריות יהיה כדאי למשוך עוד תושבים. במקרה כזה, ייתכן שאין ברירה אלא להוציא במידה מסוימת מידי הערים את ההחלטה לגבי היקף הבנייה למגורים שיתאפשר בשטחן.

הכותב הוא דוקטורנט לכלכלה באוניברסיטה העברית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות