אומת כישלון הסטארט־אפ: יש דרך לצמצם את שיעור החברות שנסגרות

כישלון של חברות בעולם ההיי־טק הוא דרך טבע, שלא ניתן וגם לא צריך למנוע ■ ואולם יש כלים שיכולים לצמצם את עלות הכישלון באמצעות זיהוי מוקדם יותר, ותוך השקעה כספית מינימלית

גיל אבנימלך
גיל אבנימלך
משרד היי-טק
משרד היי-טקצילום: עופר וקנין
גיל אבנימלך
גיל אבנימלך

בשני העשורים האחרונים נהפכה תעשיית ההיי־טק בישראל לשם דבר בעולם. בכל שנה קמות בישראל יותר מ–1,500 חברות סטארט־אפ, ששיעור האקזיטים בהן מגיע ל–5%–10%, נתון די גבוה. ואולם האם תהיתם פעם מה קורה עם יתר החברות? מנתונים שהציגה חברת המחקר IVC–online עולה כי בשש השנים האחרונות נסגרו בישראל לא פחות מ–3,307 חברות סטארט־אפ (550 בשנה). הסכום שהושקע בהן במצטבר — 3.8 מיליארד דולר (1.15 מיליון דולר בממוצע לכל חברה שנסגרה) — נעלם כלא היה. מדובר בסכום השווה לסכום הממוצע המושקע בשנה בסטארט־אפים בישראל.

בנוסף, משך החיים הממוצע של כל חברה כזאת עד הסגירה הוא 66 חודשים, כלומר כחמש שנים, שבסיומן עובדים רבים שעבדו ימים ולילות למען החברה, מפוטרים וצריכים למצוא חברה חדשה שתקלוט אותם, לא תמיד באותם תנאים ומעמד שקיבלו במקום עבודתם הקודם.

כמובן שכישלון של חברות בעולם ההיי־טק הוא דרך טבע, שלא ניתן וגם לא צריך למנוע. כל בעל חברת סטארט־אפ מבין כי אי־אפשר לקיים פעילות חדשנות משגשגת ללא פתיחות לכישלונות ולקיחת סיכונים. ואולם נשאלת השאלה איך מייעלים ומצמצמים את בזבוז המשאבים בחברות שנכשלות, מבלי לפגוע בתהליך היזמות והחדשנות של חברות חדשות במשק הישראלי ובתועלות הרבות שלו?

הדרך לצמצם את עלות הכישלון טמונה בפיתוח כלים יעילים שיאפשרו לזהות כישלונות מועדים מוקדם יותר, תוך השקעה כספית מינימלית. גישת ה–Lean Startup, שהעיקרון המרכזי שלה הוא תהליך של אימות השערות המיזם לגבי הצרכים בשוק וקהלי היעד, נהפכה דומיננטית בעשור האחרון באשכול ההיי־טק הישראלי והעולמי. מדובר בגישה שבמסגרתה המשקיעים רוצים שהחברות יוכיחו להם שהשוק צריך את המוצר שלהם ושיש לו ערך מוסף, לפני שהם מחליטים לשים את כספם על השולחן.

במקביל, התפתחות תעשיית האקסלרטורים (תוכניות האצה ליזמות) שמתאפיינת לרוב ביישום גישת ה–Lean Startup — בתוספת של ליווי מנטורים, המסייעים בבחינה ואימות של השערות מהותיות במיזם ובהבנת השוק שאליו הוא פונה — מהווה כלי חשוב ליישום תהליך הסינון של המיזמים שצפויים להצליח לאלה שצפויים להיכשל.

במסגרת מחקר שד"ר אייל רכטר ואני מקדמים בימים אלה, מצאנו כי במיזמים ישראליים שעברו דרך אקסלרטורים בשש השנים האחרונות, גיל הסגירה הממוצע של חברות הוא 32 חודשים (כחצי מגיל הסגירה של כלל המיזמים בישראל, לפי המחקר של IVC) והסכום הממוצע שהושקע בחברה שנסגרה הוא 0.36 מיליון דולר (כשליש מהסכום הממוצע שהושקע בכלל המיזמים בישראל לפי המחקר של IVC).

נתונים אלה מצביעים על כך שאם כל התעשייה היתה עובדת לפי עקרונות ה–Lean Startup ובמסגרת אקסלרטורים, היו נחסכים למשק הישראלי בשנים אלה לא פחות מ–2.6 מיליארד דולר, רק כתוצאה מכך שחברות שדינן להיסגר היו נסגרות יותר מוקדם ולאחר פחות השקעה. מעבר לכך, היה חיסכון נוסף בכך שאותם יזמים ועובדים היו חוסכים כשלוש שנים של עבודה במיזמים, שבסופו של דבר נסגרו — זמן שאותו יכלו להשקיע במקומות פרודוקטיביים יותר.

הסכומים הגדולים והזמן היקר שהיה נחסך הם אלה שיכולים להביא לעוד קפיצה משמעותית במעמדה של ישראל כמעצמת סטארט־אפ בינלאומית, אם הם יופנו למקומות הנכונים ולא לחברות שעתידן לוט בערפל.

ד"ר אבנימלך הוא משנה דקאן למחקר, מייסד מרכז היזמות ומרצה בפקולטה למינהל עסקים בקריה האקדמית אונו

תגובות