21 שנה לחוק חופש המידע — זכות הציבור לדעת בסכנה - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

21 שנה לחוק חופש המידע — זכות הציבור לדעת בסכנה

חשיפת מידע לאזרחים מחזקת אתם במאזן הכוחות — שבו לרוב הם סובלים מנחיתות ■ אסור להפקיר את הזכות הזאת

2תגובות
דליפת נפט נחל עברונה
ששי חורש

באחרונה ציינו 21 שנה לחקיקת חוק חופש המידע, ששינה לבלי הכר את מעמד הזכות לשקיפות, ועיגן בראשונה את חובת הרשויות לספק מידע לציבור בישראל. בבסיס החוק עומדת ההבנה שידע הוא כוח, וששיתוף הציבור יהפוך אותו למעורב בנעשה סביבו, ויחזק את הדמוקרטיה.

חשיפת מידע לאזרחים מחזקת את הצד שלהם במאזן הכוחות, שבו לרוב הם סובלים מנחיתות, וממתנת את הליקוי שבריכוזיות העוצמה. במקביל, הדבר מסייע למערכת ומגביר את האמון בה — בזכות מעורבות של האזרחים במידע ובהליך, כמו גם בקבלת ההחלטות, לצד חינוך לאוטונומיה ולקיחת אחריות.

למידע סביבתי ניתן מעמד מיוחד בחוק, ונקבע שעל הרשויות לספקו "בדחיפה", ולא "במשיכה". קרי, על הרשות מוטלת חובה מוגברת לפעול לאיסוף ופרסום המידע הסביבתי באופן יזום, מתוך הכרה בחשיבותו. בבסיס הזכות עומדת הטענה שהמידע, ממש כמו משאבי הטבע, שייך לכלל.

באדם טבע ודין, עושים שימוש תכוף בחוק חופש המידע, שכן לעתים קרובות הארגון סובל ממחסור בנתונים, המצויים בידי הרשויות. לא מכבר הובילה עתירה שהגשנו לביטול הקמת מלון בעמק ססגון, ערך טבע ייחודי — כשאחת החוליות החשובות במאבק היתה חשיפת קיומו של מענק ממשלתי ליזם המלון, בסך עשרות מיליוני שקלים, כתוצאה מעתירת חופש מידע.

גם בהליך הבוררות בין המדינה למפעלי ים המלח בנוגע לתמלוגים שנדרשת החברה לשלם — סוגיה הנוגעת לשימוש באוצר טבע ולחלוקה צודקת של ההכנסות ממנו — נדרשה בקשת חופש מידע לצורך בקרה על ההליכים. הבקשה הובילה לעתירה, שבמסגרתה חויבו המפעלים לספק מידע בשל חובת השקיפות.

חשיפת מידע סביבתי קריטית גם לבריאות שלנו. עתירה נגד משרדי הממשלה בעקבות הרעלת ילדים בירושלים, כתוצאה מחשיפה בלתי חוקית לחומרי הדברה, לא היתה יכולה להיות מוגשת לולא היו בידינו הנתונים שהושגו באמצעות בקשת חופש מידע, וחשפו כי חרף המלצות משרד הבריאות, משרד החקלאות לא שינה את ההסדרים הרגולטוריים שיבטיחו הגנה מחומר ההדברה המסוכן פוספין. העתירה הובילה להחמרת הרגולציה, והציבור זכה להגנה מפני חומר מסוכן זה.

בנוסף ליכולת לפעול מכוח החוק עצמו, חקיקתו השפיעה על מעמדה הנורמטיבי של זכות הציבור למידע. דוגמה לכך היא העתירה נגד המדינה להסרת החיסיון הגורף שניתן לחברת קצא"א, האחראית לאסון דליפת הנפט בערבה ב–2014. מעורבותה של קצא"א במחדלים סביבתיים רבים לאורך השנים הובילה לצורך בפיקוח נרחב על פעילותה, והן על המפקח עצמו, הרגולטור. ואולם, מאחר שמדובר בחברה שהוקמה לשם העברת נפט מאיראן לישראל, סוגיה בעלת היבטים ביטחוניים וסודיים, היא נהנתה מחיסיון רחב היקף. העתירה התבססה על הטענה שיש לפרש את החקיקה שהסדירה את פעילות קצא"א ברוח תכלית חוק חופש המידע. ואכן, בפסיקה תקדימית הוחלט על צמצום צו החיסיון והחרגה של מידע סביבתי ממנו, שוב, מתוך תפישה שמידע סביבתי הוא בעל חשיבות מיוחדת לציבור, ולכן יש למסור אותו גם במקרים בהם הוא מתנגש עם עקרונות אחרים.

אמנם, המצב רחוק מלהיות אופטימלי, ולא בכדי אנו נדרשים לפנות לערכאות כדי לחייב את הרשויות לפעול בהתאם לחוק. ואולם עצם היכולת לפנות לבית המשפט בסוגיות אלו ולקבל את המידע, גם אם לאחר מאבק סיזיפי וביורוקרטי, היא חיונית.

אי אפשר לסיים בלי לומר מלה על ההתרחשויות האחרונות במאבק על מערכת האיזונים והבלמים הדמוקרטית. הזכות לקבלת מידע, המוגנת על ידי בית המשפט, ממחישה את חלקו החיוני בהפעלת ביקורת על החלטות מנהליות. שלילת סמכותו לפקח עליהן, שעמדה באחרונה על הפרק ועשויה לשוב לסדר היום, תעמיד בסכנה את ההישגים שנחלנו עד כה, תפגע אנושות ביכולת להפעיל ביקורת ציבורית על השלטון — ותעקר מתוכן גם את חוק חופש המידע.

הכותבת היא עו"ד, ראש תחום בריאות וסביבה באדם טבע ודין



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות