הלקח מהבחירות החוזרות: לשנות את השיטה להקמת הממשלה

בלי הצורך בהצבעת אמון בממשלה החדשה, הקואליציה שהתגבשה עם 60 ח"כים בלבד היתה קמה ומתחילה לפעול

אסף שפירא
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נתניהו בכנסתצילום: אוליבייה פיטוסי
אסף שפירא

כישלונו של ראש הממשלה נתניהו בהרכבת ממשלה, וההחלטה התקדימית ללכת למערכת בחירות שנייה בתוך חמישה חודשים, חושפים חולשה בשיטת הממשל שלנו. הם מחזקים את הצורך לשנות את שיטת הרכבת הממשלה הקיימת — ולקבוע שראש הרשימה הגדולה, שזכתה במספר המנדטים (או הקולות) הגדול ביותר, יהיה גם זה שירכיב את הממשלה ויעמוד בראשה, ללא צורך בהצבעת אמון בכנסת לצורך אישור הממשלה החדשה.

כיצד היו נראים החודשיים האחרונים לו היינו מאמצים עיקרון זה? סביר להניח שהדינמיקה הפוליטית והשיקולים של השחקנים השונים במערכת היו משתנים באופן מהותי.

ראשית, תוצאות הבחירות היו אחרות — ניתן להעריך בזהירות שהרשימות הגדולות היו מתחזקות, והפיצול הפרלמנטרי היה קטן. הידיעה שראש הרשימה הגדולה הוא שיעמוד בראשות הממשלה היתה ממריצה את הבוחרים להצביע לרשימות הגדולות, ואת הפוליטיקאים והמפלגות לחבור למפלגות גדולות. במצב כזה, יש סבירות גבוהה שישראל ביתנו כלל לא היתה מתמודדת בנפרד, אלא היתה חוברת לרשימה משותפת עם הליכוד; לחלופין, אם היתה בוחרת להתמודד לבד, היא היתה מתקשה לעבור את אחוז החסימה, משום שרבים ממצביעיה היו "נוטשים" אותה לטובת אחת משתי הרשימות הגדולות. תהליך דומה היה מתרחש גם בגוש המרכז־שמאל — סביר להניח שמרצ ומפלגת העבודה היו חוברות לרשימת כחול־לבן, או לחלופין נפגעות קשות בבחירות.

שנית, מכיוון שבמצב המוצע אין צורך בהצבעת אמון לאישור הממשלה החדשה, סביר להניח שגם אם נתניהו היה מצליח לגבש קואליציה של 60 ח"כים בלבד, כמו שהצליח לגבש, הוא היה מציג את הממשלה בפני הכנסת והיא היתה קמה ומתחילה לפעול. בנוסף, גם יחסי הכוחות במשא ומתן הקואליציוני היו משתנים באופן משמעותי לטובת הליכוד. כוח המיקוח של סיעות קטנות כמו ישראל ביתנו במהלך הרכבת הממשלה היה פוחת באופן ניכר, כיוון שנתניהו, כראש הרשימה הגדולה ביותר, לא היה נזקק לסיעות אחרות כדי להרכיב ממשלה, ולאף אחת מהן לא היתה יכולה להיות זכות וטו על הקמת הממשלה החדשה. ייתכן בהחלט שבמצב כזה נתניהו והליכוד היו מצליחים לשכנע את ישראל ביתנו והמפלגות החרדיות להגיע לפשרה בנושא חוק הגיוס.

הדרישה להצבעת אמון בפרלמנט כתנאי להקמת ממשלה נהוגה בדמוקרטיות רבות (אך לא בכולן). במבט היסטורי, כישלונו של נתניהו להרכיב את הממשלה ה–35 הוא עדיין ייחודי — זאת הפעם הראשונה בה מועמד שהנשיא הטיל עליו להרכיב ממשלה לאחר הבחירות נכשל במשימתו.

הסכנה היא שלאחר התקדים של כישלון בהרכבת ממשלה, תיקלע ישראל לסחרור — והכישלון הזה יחזור על עצמו בעתיד. אימוץ שיטת "ראש הרשימה הגדולה הוא ראש הממשלה" הוא תרופה מצוינת למשבר.

ד"ר שפירא הוא ראש התוכנית לרפורמה פוליטית במכון הישראלי לדמוקרטיה

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker