החגיגה הטכנולוגית של אירוויזיון 2019 הסתיימה בניצחון הלואו־טק

האירוויזיון הכי טכנולוגי שהיה אי־פעם נגמר בזכייה א־טכנולוגית לחלוטין ■ בלי פירוטכניקה ובלי אפקטים, רק זמר שמנגן לבדו על פסנתר - הכי לואו־טק בתוך כל ההיי־טק שהציף את המסך לאורך הערב

אריאל פלג
אריאל פלג
הזוכה באירוויזיון השנה
זוכה אירוויזיון 2019, דאנקן לורנסצילום: RONEN ZVULUN/רויטרס
אריאל פלג
אריאל פלג

אין ספק שאירוויזיון 2019 ייצר רף חדש וגבוה של בידור טכנולוגי. ההפקה המרהיבה הציגה עבודת מולטימדיה מרשימה. האירוע שודר בשורה של מדיות אינטרנטיות וחברתיות ונתן מענה ספציפי לכל בעיה של נגישות, כמו לקות שמיעה וראייה. בתאגיד כאן לא הסתפקו בקיום שיחה ערה ברשת על התחרות, אלא הגדילו וחיברו באופן ישיר את החוויה ברשת לחוויה הטלוויזיונית, באמצעות טכנולוגיות חדשות.

הטכנולוגיה הבולטת ביותר היתה Communit 360, לניטור השיח בטוויטר, שנחשפה זו הפעם הראשונה לעיני הציבור הרחב. Communit 360 ניטרה בזמן אמת את השיח שהתנהל בטוויטר ברחבי אירופה סביב האירוויזיון, והביאה סטטיסטיקות וציטוטים שהופיעו מיידית על מסך הטלוויזיה. הצופה קיבל חוויית צפיה רב־ערוצית, שגרמה לו להרגיש שהוא נמצא בטלוויזיה ובמדיה החברתית בו־זמנית.

השיר המנצח בגמר האירוויזיון

טכנולוגיה מרשימה כיכבה גם בהופעות של המתחרים עצמם. הזמרת האוסטרלית שרה בזמן שהיא מרחפת על מוטות אקרובטיים בגובה 6 מטרים. הדמיה של לב פועם הוקרנה על חולצתו של הנציג מאזרבייג'ן, ושני רובוטים שלחו ידיים ללב הזה ללא הרף. גם הנציג הספרדי לווה על ידי רובוט. ניתן לומר שברגעים מסוימים, האירוויזיון נראה יותר כמו תחרות בין סטארט־אפים מאשר תחרות בין זמרים.

אלא שהחגיגה הטכנולוגית הזאת הסתיימה באקורד בלתי־טכנולוגי בעליל, עם הניצחון של השיר ההולנדי. הזכייה עצמה לא הפתיעה, שכן הולנד הובילה את טבלאות ההימורים לפני התחרות. הנקודה המעניינת היא שהאירוויזיון הכי טכנולוגי שהיה אי־פעם נגמר בזכייה א־טכנולוגית לחלוטין. הזוכה היה זמר לבוש ג'ינס, שישב ליד פסנתר וניגן בלדה רכה על מישהי שהוא הכיר בעבר. בלי פירוטכניקה ובלי אפקטים, רק זמר שמנגן לבדו על פסנתר. הכי לואו־טק בתוך כל ההיי־טק שהציף את המסך לאורך הערב.

האם הזכייה הזאת היא יד המזל או תאונה מקרית? בהחלט לא. הניצחון הזה משקף בצורה מושלמת את האופן שבו החברה האנושית מתפתחת בכלל - ואת רוח העידן הנוכחי בפרט. הפילוסוף הגרמני הגל קבע עוד במאה ה-19 כי ההיסטוריה האנושית מתקדמת בצורה של דיאלקטיקה. המשמעות היא שרעיון או תופעה אנושית כלשהי (תזה) מולידים תופעה מנוגדת (אנטי־תזה) ואז נוצר שלם כלשהו שמשלב בין השניים (סינתזה) ומבטא את רוח התקופה (צייטגייסט).

הדיאלקטיקה הזאת היא בדיוק מה שקרה בליל האירוויזיון. הקהל כבר רגיל לרעש שמייצרת המדיה החברתית וחשוף לאינסוף גירויים טכנולוגיים ברמה יומיומית. תחרות מוזיקלית היא ההזדמנות עבורו לחזור ולחוות ריגוש אחר, מהסוג שהעולם הטכנולוגי אינו יכול לספק. במידה מסוימת, זו אפילו הצבעת מחאה שקטה נגד המרוץ המתמיד אחר ריגושים טכנולוגיים, כמו השאיפה לטלפון מתקדם יותר וכלי רכב אוטומטי יותר. הזכייה של השיר ההולנדי חוגגת את היכולת האנושית ליצור מוסיקה שפונה ישירות ללב (גם אם לא ללב שלכם), בלי קישוטים ואפקטים מסביב.

אל תטעו, המרדף אחר ריגוש טכנולוגי לא ייעלם. אנחנו נמשיך להכניס את הטכנולוגיה והמכונות לחיינו. ואולם במקביל, תמשיך להתקיים מגמה של כמיהה למשהו פשוט, נקי ואותנטי.

הכותבת היא מומחית דיגיטל וחדשנות. בקרוב ייצא לאור ספר שכתבה עם ד"ר דן הרמן: "שיטת הכפפה - איזה שיווק דיגיטלי מתאים למותג שלך?"

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ