דרושה תוכנית לאומית נגד זיהום המרחב הציבורי - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

דרושה תוכנית לאומית נגד זיהום המרחב הציבורי

צריכת הפלסטיק החד־פעמי בישראל היא מהגבוהות בעולם, ונוכח קצב גידול האוכלוסייה המהיר, תופעת זיהום המרחב הציבורי צפויה רק להחריף ■ הפלסטיק מהווה איום על בריאות הציבור, שאת השלכותיו המלאות לא ניתן עדיין לאמוד

3תגובות
זבל שלא נאסף באחד מחופי הכנרת (למצולמים אין קשר למאמר)
גיל אליהו

לפני חג הפסח עסקו משפחות רבות בניקיון וצחצוח המרחב הפרטי לכבוד החג. גם המרחב הציבורי לא קופח — במסגרת יום ניקיון ארצי, המתקיים מכוח חוק, יצאו מאות תלמידי בתי ספר למבצעי ניקיון בטבע.

בתום החג נגוזה הרוח האופטימית של מבצעי הניקיון לטובת הריטואל השנתי: כלי התקשורת תיארו בזעזוע את הררי הפסולת שהותירו הישראלים במרחב הציבורי, ביערות, בשמורות הטבע ובחופים. הכיצד זיהמנו את אותם שטחים יקרים מפז, שרק באחרונה נוקו על ידי מיטב הנוער? לעתים נדמה שהתרגלנו למצב שבו בכל פינת טבע ובכל חוף נמצא ערימות זבל, כאילו מדובר בגזירת גורל. ואולם מעבר לחוסר הנוחות הרגעי שאנו חווים בבילוי בפארק או בחוף, חשוב להבין כי לזיהום המרחב הציבורי יש גם תג מחיר כלכלי ובריאותי.

המחיר הכלכלי שכולנו משלמים הוא פשוט: עלות הפינוי של פסולת שהושלכה במרחב הפתוח היא לכל הפחות כפולה מזאת של פינוי פסולת שהושלכה באופן מוסדר לפח. בעלות עודפת זו נושא, כמובן, משלם המסים. אך מה שמדאיג יותר הוא המחיר הבריאותי והסביבתי הכרוך ב"פסולת החגים" — פסולת שהרכיב הדומיננטי בה הוא פלסטיק עקב השימוש העצום בכלים חד־פעמיים.

על פי ההערכות, 90% מהפסולת בחופי הים הם פלסטיק, ומתוכם 38% הם כלים חד־פעמיים. מוצרים אלה אינם מתכלים, אך מתפוררים בסביבה ומותירים שאריות מיקרו־פלסטיק, המגיעות אל מי השתייה, למזון, ובסופו של תהליך לרקמות הגוף שלנו. פלסטיק חד־פעמי מהווה איום על בריאות הציבור, שאת השלכותיו המלאות לא ניתן לאמוד.

נוכח הנזקים, האיחוד האירופי אישר באחרונה חקיקה נרחבת שתטיל מגבלות ואיסורים על שיווק מוצרי פלסטיק חד־פעמי, וכן הטלת חובה להטיל פיקדון על מכלי משקה בכל מדינות האיחוד.

ומה אצלנו? בעיקר דיבורים, ומעט מעשים. היות וצריכת הפלסטיק החד־פעמי בישראל היא מהגבוהות בעולם, ונוכח קצב גידול האוכלוסייה המהיר, תופעת זיהום המרחב הציבורי צפויה רק להחריף. אלא שהנושא אינו נמצא על סדר היום הממשלתי, ואין אסטרטגיה ארוכת טווח למיגור הזיהום במרחב הציבורי. למרות הנתונים המדאיגים, השר להגנת הסביבה, זאב אלקין, מתנגד להרחבת חוק הפיקדון וממשיך למרק את המצפון הקולקטיבי באמצעות מבצעי הניקיון השנתיים.

יש הטוענים כי "כאן זה לא שווייץ" — הישראלים בעלי מידות מוסריות ותרבותיות ירודות, ולכן כל ניסיון לתקן נורמות פסולות בחברה צפוי לנחול כישלון. אלא שלתפישה זו אין אחיזה במציאות. כך למשל, בעבר הלא־רחוק, הישראלים נהגו לעשן במסעדות, בטיסות, ואפילו בישיבות של ועדות הכנסת. גם ביחס לפסולת הפלסטיק חל שינוי: תג מחיר צנוע בסך 10 אגורות לשקית הוביל לירידה של כ–80% בצריכת השקיות ברשתות השיווק הגדולות.

אם ממשלת ישראל והשר להגנת הסביבה ימשיכו "ללכלך" על הציבור ולא יתניעו תוכנית לאומית כנגד זיהום המרחב הציבורי וכנגד זיהום הפלסטיק בפרט, נמשיך לשמוע מהפוליטיקאים את אותן זמירות פופוליסטיות, ילדינו ישתתפו באותם מבצעי ניקיון נחמדים, אך דבר לא ישתנה.

הכותב הוא עורך דין, מנהל המחלקה המשפטית בעמותת אדם טבע ודין



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות