את הילדים ש"נחטפים" אפשר להציל רק בתל אביב - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

את הילדים ש"נחטפים" אפשר להציל רק בתל אביב

כבר שנים קיים פער עצום בין ההתייחסות המשפטית האקדמית לניכור הורי לבין הטיפול המסורבל בתופעה בשטח ■ פיילוט חדש עשוי לתת מענה לתופעה האכזרית

4תגובות
המערכת המשפטית אינה מזדרזת להגדיר ניתוק קשר כניכור הורי - ובינתיים הילדים נפגעים
בלומברג

ארז שני, שופט בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, נתן באחרונה החלטה יוצאת דופן, המשווה בין "ניכור הורי" לחטיפה של ילד על ידי אחד ההורים ולקיחתו למדינה אחרת. לפי השופט שני, יש להטיל סנקציות קשות על ההורה "המשמורן", שגרם לניתוק הקשר עם ההורה השני — אפילו עד הגשת כתב אישום נגדו.

החלטה זו ניתנה במסגרת פיילוט שהתחיל לפעול בינואר 2019 בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, ובו מונה השופט שני לדון באופן מיידי במקרים שבהם עולה חשש לניכור הורי. במסגרת הניסוי, מזמן השופט דיון דחוף בפניו בתוך 14 יום, ואם עולה חשש כי קיים ניתוק קשר עם אחד ההורים, שעשוי להוביל לניכור הורי — ההורים מופנים מיד לאנשי טיפול לצורך מתן חוות דעת מקצועית, הן באשר לגורמים לניתוק בין הילד להורה והן באשר לדרכי הטיפול המומלצות.

זה שנים ידוע כי ניכור פוגע בצורה קשה בנפש הילד החווה אותו, ומצב זה אף הוגדר בפסיקה כ"חטיפת נפשו של הילד". פסקי דין רבים עוסקים בתופעה ומוקיעים אותה, אך כבר שנים קיים פער עצום בין ההתייחסות המשפטית האקדמית לניכור הורי לבין הטיפול המסורבל בתופעה בשטח. למערכת המשפט לא היו עד כה כלים אפקטיביים לטפל בבעיה, משתי סיבות:

1. האטיות שבה פועלת המערכת המשפטית והטיפולית. חולף זמן רב עד שסרבנות קשר מוגדרת כניכור הורי, וכשהבעיה אינה מוגדרת "ניכור הורי", הטיפול בה לוקה בחסר ואינו יורד לשורש הבעיה. כלומר, המערכת המשפטית אינה מזדרזת להגדיר ניתוק קשר כניכור הורי — דבר שמטיל באופן מיידי את האשמה על ההורה האחר. חודשים ארוכים חולפים בין ההתרעה על סרבנות קשר לבין קבלת תסקיר מרשויות הרווחה הכורעות תחת העומס, ועוד חודשים ארוכים חולפים עד לקיומו של דיון בנושא.

2. טיפול בבעיה בכפפות של משי. כשכבר מתקיים דיון בתי המשפט, מפנים את ההורים למנגנונים טיפוליים בעלי יכולת אכיפה מועטת. בהיעדר סנקציה אמיתית על ההורה שגרם לניכור, הבעיה רק מחמירה. חודשים ארוכים חולפים בין דיון לדיון, ההורה המנכר מציג עצמו כמי שמשתף פעולה עם הטיפול, ואת הילד כמי שאינו מעוניין בקשר עם ההורה האחר, וכך חולף הזמן והבעיה נותרת ללא מזור.

מאחורי המונח הקר "ניכור הורי" קיימת מציאות אכזרית שבה מאבדים ילדים את הוריהם, והופכים להיות "יתומים" מהורה חי. הורים מאבדים את ילדיהם והופכים ל"הורים שכולים" לילד חי. לאחר יותר משני עשורים במערכת המשפט ראיתי את זה קורה לנגד עיני לא אחת, בעיקר בשל אוזלת היד של המערכת המשפטית, הסרבול שבה היא נוקטת והגישה המקלה.

לפיכך, נראה כי הפיילוט בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב עשוי לתת מענה אמיתי לתופעה האכזרית הזאת, ולו רק מהטעם שהוא מתיימר לפתור את שתי הבעיות העיקריות — מתן מענה מיידי לבעיה כבר בראשיתה, והסרת כפפות המשי מהסנקציות כלפי ההורה המנכר.

השופט שני ידוע כמי שיכול להטיל מורא על המתדיינים בפניו. הוא מקיים דיונים מיידיים, מטיל אחריות מיידית על ההורה השני — זה שבדרך כלל רוחץ בניקיון כפיו וטוען שהילדים אינם מעוניינים בקשר עם הוריהם השני; נוקט סנקציות ומבהיר את עמדתו בצורה חדה ומפורשת, יחד עם הפניה לטיפול אפקטיבי בנושא.

אם יש סיכוי להציל נפש של ילד מנוכר, זו הדרך. הבעיה העיקרית היא שילד מנוכר בתל אביב מקבל טיפול מיידי ויש סיכוי להצילו, בעוד שבמחוזות אחרים המערכת עדיין אטית, וממשיכה לעטות כפפות של משי בטיפול בתופעה. מוטב היה שאותו פיילוט בתל אביב יונהג גם במחוזות אחרים.

הכותבת היא עורכת דין, המומחית בדיני משפחה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות