הבנקאים בישראל לא כה מוכשרים, שלא יבכו על הגבלת שכרם - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הבנקאים בישראל לא כה מוכשרים, שלא יבכו על הגבלת שכרם

השוק הפיננסי בישראל, בדגש על שוק הבנקאות והשוק המוסדי, רחוק משוק חופשי כרחוק מזרח ממערב ■ מנהלי הגופים הפיננסיים בישראל אינם חשופים למגוון הסיכונים העסקיים והאתגרים שאליהם חשופה חברה עסקית רגילה

7תגובות
אייל לפידות
קובי קלמנוביץ'

נחמיה שטרסלר מלין ("מבוקש: מנכ"ל בנק מליגה ד'", "הארץ", 30 באפריל 2019) על החוק להגבלת שכר הבכירים במוסדות הפיננסיים, שגורם לכאורה לנטישה של מנהלים מוכשרים. כדוגמה הוא מביא את מעברו של איל לפידות מניהול חברת הפניקס לשיכון ובינוי.

נזכיר כי שכר הבכירים במוסדות הפיננסיים הוגבל ל–2.5 מיליון שקל לשנה. זהו שכר מספק, אם לא מוגזם, אך הנקודה החשובה בטקסט של שטרסלר היא השאלה העקרונית שנשאלת בו: כיצד יכול מי שדוגל בשוק חופשי לתמוך בהגבלת שכר בכירים? האין ראוי שאדם ישתכר כמה שמישהו מוכן לשלם לו?

התשובה בקצרה — תלוי היכן האדם עובד. ראוי בהחלט להגביל את שכרו של בכיר בחברה הפועלת בשוק לא תחרותי או מקבלת הגנות ממשלתיות. אין דין מנכ"ל הפניקס כמנכ"ל טבע.

מה ששטרסלר לא מזכיר הוא העובדה שהשוק הפיננסי בישראל, בדגש על שוק הבנקאות והשוק המוסדי, רחוק משוק חופשי כרחוק מזרח ממערב.

הציבור הישראלי הוא שערב לקיום הבנקים, במקרים שבהם הנהלת הבנק לוקחת סיכונים מיותרים ומובילה לקריסתו. כל קריסות הבנקים, כולל פרשת ויסות המניות בשנות ה–80 של המאה הקודמת שהיתה כולה באשמת הבנקים, כוסו עד תום על חשבון משלם המסים, ובסכומי עתק.

בנוסף, המדינה מבטיחה את המודל העסקי של הבנקים. לא ניתן להתקיים כיום במדינת ישראל ללא חשבון בבנק מסחרי: כמעט כל אינטראקציה פיננסית עם המדינה חייבת לעבור דרך חשבון בנק, ובעקבות חוק הגבלת השימוש במזומן, גם פעולות אחרות חייבות לעבור דרך חשבונות בנק. גם את המשכנתאות המסובסדות מתפעלת המדינה באמצעות הבנקים המסחריים. בנוסף, שוק הבנקאות בישראל אינו תחרותי — כתוצאה ממדיניות בנק ישראל, זה 50 שנה לא הוקם בנק חדש. בשורה התחתונה, המדינה היא שיוצרת את השוק עבור הבנקים.

המצב של הגופים המוסדיים, המנהלים לנו את הפנסיות, טוב אף יותר. באמצעות חקיקת חוק פנסיה חובה ב–2008, המדינה דאגה להם לתזרים של 100 מיליארד שקל נטו בשנה. הר הכסף שנצבר אצל המוסדיים הוא בגודל של 1.7 טריליון שקל — כחצי מהנכסים הפיננסיים של הציבור, וקצת פחות מפעמיים מהשווי של התוצר המקומי הגולמי השנתי. מכיוון שלא יעלה על הדעת כי קרן פנסיה תקרוס, גם קרנות הפנסיה למעשה נהנות מביטוח של משלם המסים, ובפועל קרנות פנסיה וחברות ביטוח שקרסו חולצו על ידי המדינה (הסנה, למשל).

אם כן, מנהלי הגופים הפיננסיים אינם חשופים למגוון הסיכונים העסקיים והאתגרים שאליהם חשופה חברה עסקית רגילה. למעשה, הבנקים בישראל דומים לקופות החולים שבאמצעותן מפריטה המדינה את שירותי הבריאות, והמוסדיים אינם אלא סניפים של ביטוח לאומי. החיבוק החם של המדינה, שמבטיח תזרים מזומנים ענק וחילוץ ביום סגריר בכל תנאי, הוא פריווילגיה שאין לאף חברה בשוק החופשי באמת.

רק מטעם זה, של נוחות עסקית בלתי־רגילה, בלי להזכיר את העניין הערכי של ניהול כספי ציבור בהיקפים כה גדולים, ראוי להגביל את שכרם. הדבר משתלב עם ההכרה בבנקים כגופים דו־מהותיים במשפט, שחלות עליהם חובות מהמשפט המינהלי. כלומר, במובנים משפטיים רבים, בנקים הם כמו מוסדות המדינה. יתכבדו אותם מנהלים, ולאחר שמיצו את משרותיהם בבנקים ובמוסדיים, וינהלו כספים פרטיים בכל שכר שירצו.

על רמת הניהול במערכת הפיננסית יעידו הפסדי העתק של הבנקים בהלוואות מפוקפקות לטייקונים והקנסות בגין כשלי משטר תאגידי. זאת כנראה הסיבה שציידי הכישרונות אינם נפוצים בשדרות רוטשילד בתל אביב וברחוב לילנבלום הסמוך. בניגוד לתעשיית הטכנולוגיה, שבה לישראל יש מקום של כבוד בכל העולם, הרי שיעור הפיננסיירים הישראלים שתופסים משרות בכירות בעולם הגדול הוא אפסי, עוד הרבה לפני הכניסה לתוקף של הגבלות השכר. שוק חופשי כבר אמרנו? מן הסתם, המוסדות הפיננסיים הזרים יודעים להעריך את שוויים של מנהלינו.

הכותבים הם יושבי ראש משותפים של עמותת צדק פיננסי, לקידום התחרותיות וההוגנות במערכת הפיננסית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות