הגיע הזמן לטפל בעיוות הארנונה - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הגיע הזמן לטפל בעיוות הארנונה

כיום כל ראש עיר יעדיף להציף את עירו במשרדים ובחנויות מניבי ארנונה במקום בתושבים נוספים, שיהוו משקולת כלכלית על התושבים הקיימים

2תגובות
קלפי בתל אביב בבחירות המקומיות האחרונות
מוטי מילרוד

בצירוף מקרים ייחודי חווינו באחרונה שתי מערכות בחירות כמעט צמודות: הבחירות המוניציפליות והבחירות לכנסת. כעת ראוי להפנות קשב לרפורמה הדחופה הנדרשת בסדרי השלטון המקומי וביחס בינו לבין הפוליטיקה הארצית — קשר גורדי בעל משמעות אדירה לחברה והכלכלה הישראלית.

נכון להיום, המערכת המוניציפלית מטפחת, בעל כורחה, ומתוקף חוקי מדינת ישראל, אי־שוויון קיצוני. מצב ייחודי כמו זה הקיים כיום, שבו יש שילוב נדיר של פוליטיקאים חדשים הן ברמה המוניציפלית והן ברמה הלאומית, עשוי להיות הזדמנות לשינוי ולצמצום הפערים במדינה.

מעטים מכירים את העיוות הקיצוני שבבסיס תקציבי הרשויות המקומיות: על כל תושב, גם בערים הגובות ארנונה גבוהה, הרשות המקומית מפסידה כסף רב. הרשות או המועצה משקיעות בשירותים שונים לאזרח כגון חינוך, תשתיות ורווחה; אך הארנונה למגורים, הנקבעת על ידי המדינה, אינה קרובה לכסות את סך ההוצאות לתושב.

את המחסור הקבוע בתקציב אמורה למלא הארנונה המסחרית, שתעריפה גבוה בהרבה מזה של המגורים, ועבורה נדרשות העיריות לספק פחות שירותים. מנגנון זה מבקש להבטיח כי העסקים בעיר יסבסדו את התושבים.

הבעיה היא שלא כל עיר יכולה להציף את עצמה בשטחי נדל"ן מסחרי. עיר מרכזית וגדולה יכולה בהחלט לבנות עוד מגדלי משרדים ואזורי תעשייה. אך ערים מרוחקות וקטנות יותר נמצאות במלכוד: גם אם יאשרו בתחומן מגדלים וקניונים, לא סביר שיזמים יבנו אותם.

כך, ערים חלשות ממילא, נגררות להתבוססות אינסופית במענקי אומללות שהממשלה מעניקה להם כפיצוי, מתאבנות בחוסר יכולת לייצר מודל כלכלי בר קיימא, ונותרות תלויות בחסדי השלטון המרכזי המתכנן ומפקח בדקדקנות על כל סעיף הוצאה וכל מקור הכנסה.

עירייה עשירה במרכז יכולה לאפשר סל מרשים של שירותים חברתיים מחינוך מעולה לפעוטות, דרך פארקים רחבי ידיים בתחזוקה גבוהה ועד חניה בחינם לתושביה לאורך כל שעות היום — בעוד עירייה ענייה בפריפריה נאבקת לשמר מינימום סביר של שירותים ותחזוקה עירונית. כל זאת, ללא קשר לאיכויות הניהוליות של אותה עירייה. זהו מצב שיוצר באופן מובנה וידוע מראש אי־שוויון עצום, בחסות חקיקה אנכרוניסטית וחונקת.

ראש עיר יצירתי ומוכשר ככל שיהיה אינו יכול לבצע מדיניות מהפכנית בעירו. כל עוד הוא עסוק בניסיון נואש לסגור את החודש באמצעות נדבות של התקציב הממשלתי (שעליהן הוא משלם בפיקוח הדוק של הממשלה על כל צעד ושעל) — המערכת כולה נותרת מאובנת.

בנוסף, נוצרים עיוותים כלכליים אחרים שהציבור מרגיש היטב על בשרו, גם אם הוא אינו מודע לשורשיו. העיוות הבולט ביותר הוא התמריץ של רשויות מקומיות מבניית מגורים חדשים, שכן כל ראש עיר יעדיף להציף את עירו במשרדים ובחנויות מניבי ארנונה במקום בתושבים נוספים, שיהוו משקולת כלכלית על התושבים הקיימים.

לשולחנה של הכנסת הקרובה יגיעו נושאים רבים שחברי הכנסת ישמחו לעסוק בהם. בין השאר, הם יחליפו צעקות במשכן הכנסת על נושאים כמו גיוס בני הישיבות, קריאת יישוב בגולן על שם טראמפ ויחסי ישראל עם החמאס בעזה. חשוב שגם יחסי השלטון המרכזי עם הרשויות המקומיות, ובפרט עיוות הארנונה, יתפסו קשב ציבורי. ראשית, מכיוון שזה נושא חשוב — מיליוני ישראלים מושפעים ישירות ממנוע האי־שוויון הקיצוני הזה, וניהול עיריות באופן יעיל ויצירתי נמנע תחת דורסנות משרדי הממשלה. שנית, מכיוון שמצב שבו הכנסת והרשויות המקומיות משופעות בנבחרי ציבור חדשים, מאפשר סוף־סוף חשיבה רעננה ושינויי עומק.

הכותב כיהן כיועץ לפיתוח כלכלי של ראש עיריית ירושלים לשעבר ניר ברקת, וכיום הוא בעלים משותף של משרד גרייבר־הרשקוביץ



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות