אל תעשו לנו טובות: אסור שנבחרי ציבור יחיו בתחושה ש"מגיע להם" - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אל תעשו לנו טובות: אסור שנבחרי ציבור יחיו בתחושה ש"מגיע להם"

המשכורת של נבחר הציבור משולמת מכספי משלמי המסים, כדי שידע תמיד למי מחויבותו הראשונה ■ אם בעולם העסקי מתגמלים את מי שעובד קשה, אין סיבה שאנחנו כציבור לא נשאף לכך שגם הנבחרים שלנו יתוגמלו בהתאם

7תגובות
ח"כ ניר ברקת
אמיל סלמן

מיד לאחר שהושבע לכנסת ישראל, ביקש ח"כ ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים לשעבר, לוותר על שכרו ולקבל שקל אחד לשנה, כפי שעשה בכל שנותיו בשליחות הציבורית. כמי ששימש חבר מועצת העיר ירושלים לצדו של ברקת, יש לי הערכה רבה כלפיו ואני יודע שהוא בתוך העולם הפוליטי מהסיבות הנכונות. עם זאת, רצונו לוותר על משכורתו עלול להיות מסוכן.

המשוואה בין נבחר ציבור לבוחריו היא אחת — הוא חייב להם. הם בחרו בו, והדין וחשבון שהוא מגיש הוא רק להם. בדיוק בגלל זה המשכורת של נבחר הציבור משולמת מכספי משלמי המסים. כדי שידע תמיד למי מחויבותו הראשונה. לא לעסקנים ולא למונופולים. לציבור הבוחרים.

ברגע שאדם אינו מקבל משכורת על תפקידו הציבורי, ולא משנה כמה עשיר הוא, הדבר הופך את המשוואה הפשוטה הזאת. במקום להיות חייב לציבור, הציבור הופך חייב לנבחר.

בתפקידים ציבוריים אסור להתנדב. נקודה. אסור לוותר על הדין וחשבון שאיש הציבור חייב למשלם המשכורת שלו — הציבור. מדינת ישראל אינה צריכה לאפשר לאיש להתנדב בשליחות ציבורית — חברי מועצה, ראשי ערים, ח"כים, שרים או חברי דירקטוריון. אסור שנבחרי ציבור יחיו בתחושה ש"מגיע להם".

התחושה הזאת מסוכנת. כמי ששימש בעצמו חבר מועצה בהתנדבות, אני יודע בוודאות שאי־אפשר להתחמק ממנה. ה"מגיע לי" הזה הוליד חלק מפרשות השחיתות האיומות ביותר שהיו בישראל. כשהיא מגיעה כתוצאה ממדיניות עקומה ומעניינים פוליטיים (כמו ההחלטה המודעת שלא לשלם לנבחרי ציבור ברמה המקומית על תפקידם) זו בעיה אחת, אבל להפוך אותה לאידאולוגיה באופן רצוני? זו כבר בעיה גדולה הרבה יותר.

יש נטייה גוברת של נבחרים להגיד עד כמה הם "מסכנים". עד כמה הם עשו בחירה קשה וויתרו על החיים הנוחים שלהם. אז בואו נשים רגע את הדברים על השולחן. נבחרי הציבור ברמה הלאומית אינם מסכנים. הם אינם מקריבים את חייהם, את משפחותיהם ואת עיסוקיהם המקצועיים בגלל שאין להם ברירה. שלא תבינו אותי לא נכון. אני מעריץ אותם על הבחירה הזאת, על העובדה שבכל ערב לפני שהם עוצמים את העיניים הם מרגישים את החיידק הזה שלא מרפה מהם, שקורא להם לשנות, להשפיע ולפעול למען הכלל. אבל בחירתם לפעול באופן שהם מאמינים בו היא מודעת.

אז בואו נוותר מראש על השיח של "ויתרתי על הכסף הגדול והתנאים המפנקים כדי לשרת את עם ישראל". ויתרתם על הכסף הגדול כי רציתם לוותר, כי יש משהו שחשוב לכם יותר. זה מעורר השראה וזה נפלא — אבל זו בטח לא סיבה לחשוב מעתה ועד עולם מגיע לכם יותר מלאחרים.

נבחר ציבור זו שליחות חשובה מאין כמוה, והיא קשה ודורשנית. אז כן, אם בעולם העסקי מתגמלים את מי שעובד קשה, אין סיבה שאנחנו כציבור לא נשאף לכך שגם הנבחרים שלנו יתוגמלו בהתאם. רוצים להעלות את שכר חברי הכנסת, ראשי המועצות והשרים? תעלו. אני בעד לשלם הרבה ומוכן להקריב את המסים שלי כדי שיעבדו בשבילי, ויעבדו קשה — כך שלא יהיו להם תירוצים או שיסתובבו בתחושה שמגיע להם. זה שווה לי כל שקל.

הכותב הוא ממייסדי סטארט-אפ Riseup שקמה כדי לשחרר את הישראלים מאתגר הלחץ כלכלי; מנכ"ל ומייסד ImpactTechNation - חברה שמטרתה ליצור פתרונות טכנולוגיים לאתגרים חברתיים במדינת ישראל; ולשעבר חבר מועצת העיר ירושלים (בהתנדבות ומבחירה) מטעם תנועת התעוררות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות