העמדת נתניהו לדין תפגע באמון במערכת המשפט - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

העמדת נתניהו לדין תפגע באמון במערכת המשפט

היועמ"ש החליט לפרסם את כתב החשדות עוד לפני הבחירות. העם ידע מהם האישומים המיוחסים לנתניהו, ולמרות זאת החליט שהרצון שנתניהו ישלוט גובר על הרצון להעמיד אותו לדין

32תגובות
בנימין נתניהו
אמיל סלמן

אין אף אדם שמקנא כיום ביועמ"ש אביחי מנדלבליט. לפתחו ניצבת אחת ההחלטות המורכבות ביותר שהונחו בפני יועץ משפטי לממשלה: האם האינטרס הציבורי הישראלי מחייב להעמיד את נתניהו לדין או שמא להימנע מהעמדתו לדין.

בלבו של הדין הפלילי עומדת החלטה של העם להתערב באירוע שקורה בין אדם לחברו. כחברה, החלטנו שיש מעשים (עבירות), שברצוננו להשפיע על מבצעי המעשה אם באופן של שלילת חירות. זהו ההליך הפלילי.

ההחלטה אם להעמיד לדין מורכבת משני נדבכים: האחד, האם יש ראיות בעלות פוטנציאל הרשעה. השני, האם יש אינטרס ציבורי בהעמדה לדין. על פי שני הקריטריונים הללו נבחנת כל העמדה לדין.

כך למשל, בפרשת קו 300 חנן נשיא המדינה אנשי שב"כ בגין גרימת מותו של מחבל עצור ומסירת אמירת שקר. החלטת החנינה באותן נסיבות היתה ביטוי של היעדר אינטרס העמדה לדין באותו מקרה. לא היה ספק בחומרת המעשים, אולם האינטרס הציבורי, שהוא רחב ובנוי ממספר רב של שיקולים, הכריע בסופו של דבר נגד העמדה לדין.

במקרה של נתניהו, היועמ"ש סבור שקיימות ראיות לכאורה בעלות פוטנציאל הרשעה. אך נשאלת השאלה, כיצד ישקול היועמ"ש את עמדת הציבור, שבחר בנתניהו חרף כתב החשדות שהיה ידוע ומוכר לציבור. מצד אחד, העם אינו המחליט על העמדה לדין אלא המוסדות שהוסמכו לכך בחוק. מצד שני, 'השבט אמר את דברו' בצורה מאוד ברורה וצלולה.

מדובר בקונסטלציה מאוד ייחודית מבחינת סמיכות המועדים בין הבחירות לבין ההחלטה להעמיד לדין. היועמ"ש החליט לפרסם את כתב החשדות עוד לפני הבחירות. העם ידע מהם האישומים המיוחסים לנתניהו, ולמרות זאת החליט שהרצון שנתניהו ישלוט גובר על הרצון להעמיד אותו לדין. כך אני מפרש את ההחלטה של כל אדם שבחר בנתניהו.

נשאלת השאלה, האם היועמ"ש כבל את ידיו כשהחליט לפרסם את כתב החשדות עוד לפני הבחירות. אילו העם לא היה מכיר את החשדות היו יכולים הגורמים בפרקליטות לטעון, לו העם היה מכיר את החשדות הוא לא היה תומך בנתניהו.

אבל, הפור בנקודה זו נפל והבחירות הללו היו 'על האיש עם שלושת אישומי השחיתות' שהיו ידועים לכולם. ולמרות זאת, הבוחר היה מעוניין בכהונתו של האיש.

ההתנגשות היא למעשה בין רצון העם הברור לבין החשיבות לשמור על עצמאותם של המוסדות השלטוניים. לטעמי ההתנגשות היא מאוד קשה. החלטה להעמיד לדין את נתניהו בנסיבות בהן הרוב המוחלט של העם אינו מעוניין בכך – הנה קשה ביותר וניתן גם להגיד שאינה צודקת ואפילו אינה דמוקרטית.

עם זאת, אפשר גם להבין את הטענה הנוגדת שלפיה ההחלטה על העמדה לדין אינה עומדת לבחירתו של העם אלא רק על גורמי האכיפה (הפרקליטות והיועמ"ש). ואולם, גם אם נקבל את הטענה הנוגדת, עדיין נישאר עם הקושי המובנה בכך שלמעשה רוב הציבור שמבטא את "האינטרס הציבורי" אינו מעוניין בהעמדתו לדין של נתניהו.

אני רואה גם קושי בהוצאה לפועל של העמדה לדין. בתי המשפט וגורמי האכיפה שואבים את כוחם מאמונו של העם. ההחלטה להעמיד לדין תעמיד אותם בצורך להכריע באשמתו של נתניהו. מטבע הדברים, חלקים גדולים מהציבור יראו זאת בעין עוינת. הציבור יתפוש את בתי המשפט כאילו הם מכריעים בעניינים פוליטיים והאמון בו ייפגע קשות. העם ייחצה לשניים. הנזק למערכת האכיפה יהיה עצום לעומת החשיבות והתועלת באכיפה והעמדה לדין באירועים שבהם נתניהו חשוד.

מכל זווית שבה נביט על הדברים, התוצאה של העמדתו של נתניהו לדין לטעמי תהיה רעה בכל מקרה לאינטרס הציבורי.

עדיין מהדהדת בקול רם השאלה האם נתניהו מורם מהעם? האם לא מדובר באפליה לטובתו? התשובה היא כן. נתניהו אינו ככל האדם, שכן קבוצה עצומה, בצורה דמוקרטית, הביעה את רצונה בשליטתו, ולא בהעמדתו לדין.

הכותב הוא עורך דין וסנגור בתחום הצווארון הלבן, משרד דחוח ושות'



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות